וזהו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו דוקא בהתחלקות והבדלה בין יום לחבירו (כמו וימ"ב דכל יומא בעבידתי' כו' וכן ו"א שנים, דאלף שנה בזמן ומקום כיום א' דאצי', כידוע דאלף שנה הא' בבחי' [החסד] כיום א' דמע"ברנז ) שהי' מבחי' החסד במא' יהי אוררנח כו' ואין לו חיבור עם יום הב' שהוא אלף שנה הב' שהוא בבחי' הגבורה וכמ"ש ויהי ערב כו' יום אחדרנט ). והיינו מטעם הנ"ל שאחר בחי' ההתכללו' דמדות בח"ס בחי' המקיף הכולל הכל ועושה התחלקות וריבוי אופנים שונים, הוא שנותן מדה ושיעור לכל יום ויום ביומין עילאין דאצי' בבי"ע כ"א על מקומו דוקא ואין ליום זה עם יום הבא אחריו חיבור כלל, לפי שההמשכה הזאת באה בבחי' התחלקות במדה לכל יום ויום בפ"ע רק כפי מדת אותו יום בלבד לא אתיהיברס מיום זה ליום אוחרא כלום, כי אין לו רק לעצמו כפי מדתו [מ]מאמר קו המדה שמודד כל שפע אור במדה ושיעור וכלה אור שפע זו ביום זה ולא ישאר ממנו כלום ליום הב', וביום הב' מתחדש אור ושפע אחרת לגמרי מן השמים במדרגה ואופן מיוחד בפ"ע ג"כ במדה ושיעור לאותו היום כפי אופן מדריגתו במזיגה והרכבה פרטי' לא יוסיף ולא יגרע, וזה דבר יום ביומו. ולזאת ציוה משה שלא יותירו ממנו עד בוקר כלום כי בבוקר דיום הב' כבר כלה כח השפע דאור הנמשך ביום הא', וגם מה שנותר ממנו לא יצלח למזון כלל כמ"ש ויותירו ממנו עד בוקררסא וירם תולעים ויבאש כי כלה האור והחיות הפנימי' ביום זה, וע"כ מה שנשאר ממנו לבקר יום הבא יבאש ריחו ויפקרסב טעמו וירום תולעים, אבל באותו יום וגם בלילה עד הבקר הי' ראוי למאכל ועומד בטוב טעמו וריחו ולא יבאש וירום תולעים כלל כי לא הי' בו פסולת ורע כלל (ואין הסרחון [ו]תולעים מצוי רק בפסולת [כ]בשר ולחם רקבון והרי הי' [ה]מן כולו בבחי' הטוב והפנימי' שלא יוכל לבא לידי רקבון וביאוש כלל (כי הי' למעלה מעה"ד טו"ר, שזהו למעלה מז' מדות דתהו שהי' בהן בחי' שביר[הרסג ו]נפילה שהוא המות והכליון כמ"ש וימלוך וימ"תרסד כו', ואם הי' המן בבחי' המדות דתהו שהי' בהן בחי' מיתה הי' בו פסולת ורע [ו]הי' נבאש וירם תולעים כתולעים הנמצאים בבשר המת, וא"כ ודאי א"א לומר כמ"ש וירם תולעים ויבאש שזהו כמו וימלוך וימ"ת כו' (ולפי עמ' 620 ּ שאין מלכות נוגעת בחברתהרסה אפי' כמלא נימא וזהו וימלוך תחתיורסו שהיו זת"זרסז כידוע), דא"כ הי' נבאש גם ביומו לעת הערב או בכלות הלילה ולא נא' וירם תולעים ויבאש רק כשנותר עד הבוקר דיום הב' דוקא, לפי שביום הב' דוקא יהי' הנותר מיום אתמול באוש ולא ביומו לפי שאין יום אחד מכין לחבירו כלל כנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור