וזהו עד יעבור הא' בחי' שם הוי' כי בחי' עלי' הא' הנ"ל בי"ס דא"א זהו בשם הוי' עדיין דקוש"י כתרקא דחכ' [ו]יו"ד חכ' וה' בינהקב וי"ו מדות כו' שהוא העלם וגילוי דחו"ב ומדות דאצי' ממש, אבל בג"ר דע"י עמ' רצו ּ שעולה במל' דא"ס שם הוא למעלה משם הוי' בגילוי עדיין כנ"ל שהוא בכח היולי דעונג הנעלם מקור כל התענוגים כו' שלמעלה מהיות מקור לרצון וחכ' ומדות כו' וד"ל. ועכ"ז גם זה עולה בעצמו' א"ס ב"ה כמ"ש כי עמך מקו"ח באורך העצמי ממש נראה אור בעוה"ז שז"ש עם זו קנית ממש כו'. והענין הוא כמבואר למעלה בענין קחם על זרועותיו שביצי"מ הי' השפל' היד הגדולה ויד החזקהקג דא"א כו' ולע"ל יגביה לישראל ביד הגדולה דחסד דע"י [וא"א] למעלה הגבה מאד נעלה מראשו הנק' רדל"אקד כו' (דהיינו למעלה [גם] מג"ר דא"קקה כענין וכל קומה לפניך כו' קומת א"קקו דראשו בקו"ח וסופו בעשי' כו' ונק' אדם דבריאה לבד [כ]אדה"ר כו') כמ"ש במ"א בענין וישא אהרן את ידיוקז שנש[י]את כפים [עו]לה במקיף [הכללי] דיחידה שלמעלה מעלה הרבה [מן הראש]. וזהו שנא' וידינו פרושות כנשרי שמיםקח כו' והוא שמאיר בידינו דוקא שהרי יכול להגביה ידיו באורך למעלה מראשו והוא שאנו רואים בסיפוק הידים בשמחה גדולה או להיפך בעוצב כו' שמאיר בזה מעצמות המקיף דיחידה (שמתפשט בד"א שלוקט בלבד) (כמשי"תקי ) שזהו מאמר דבראשית שימצא בחו"ג דמ"ה דוקאקיא וד"ל. וזהו המשך הפסוקי' תפול עליהם אימתה ממל' דא"ס [עצמו] לע"ל, בגדול זרועך בחי' היד הגדולה דא"א שעולה למעלה מראשו שע"ז א' אראנו נפלאות ליש"ס, שישראל זה ראה היד הגדולה הזאת בירידה והשפלה למטה בכחקיב א[חד] לירידה ע"ד העלי'קיג כנ"ל וד"ל. עד יעבור בנחל מצרים בז"ת דבינה עד יעבור עוד בז"ת דע"י שלא ע"י חו"ב דא"א מעונג הנעלם במורגש בהעברה הב' בנהר פרת כנ"ל, עם זו קנית בעוה"ב שנק' חד חרובקיד לעלות למעלה עודקטו גם מעונג המורגש דעוה"ב שנמשך מעונג הנעלם דעדן והוא מה שא' דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכוקטז מחיל אל חילקיז כו' שזהו שם דוקא נשמחה בו ממש שלמעלה מחיי העוה"ב כמ"ש במ"א וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור