בו ההשגה הגם שלא יהי' דבר חדש בהשגתו מאז ומקדמת דנא כו' עכ"ז יתפעל מאד, וא"כ אין זה מצד ההשגה עצמה כדרך שנולדים התפעלות המדות ממנה כו' שהרי אין בה התחדשות כלל, אך הענין הוא שמחמת הזמר והשיר בהשגתו תצא ההשגה לגילוי בנפשו מן ההעלם היחידה שבנפשו ומסיבת זה יהי' התפעלות הנפעלותמז הנפש גדולה בשיר בשמחה רבה כו', וא"כ היינו התפעלו' השכל שנתפעל השכל וההשגה עצמה ויצא מן ההעלם הנפש עמ' רכח ּ לגילוי ולא התפעלות שחוץ ממנה כו', ולזה הטעם לא [תתיישן] ההשגה עולמית ולעולם תתפעל ע"י הזמר כו' כי ההעלם לא ישתנה כו' ואין לו הפסק כו' וד"ל. וזהו [ש]שמחת השיר היא בחי' גבורות יין המשמח כו' נכנס יין יצא סודמח שפעולתו להביא לידי גילוי כנ"ל כו'. ובזה יובן ענין פסוד"ז שהם הכנה לבא ההעלם [דהוי'] סוכ"עמט העצמי לידי גילוי בש"ע באמרו ברוך כו' [פי'נ ] שהזמרה הוא שמחת השיר מעורר למעלה סיבת הגילוי מן ההעלם והיינו בחי' התפעלו' ההתבוננו' עצמה שתבא לידי גילוי ולא התפעלו' שחוץ ממנו כנ"ל. וזהו אז ישיר [משה הוא] הדעתנא וההתבוננות באלקים חיים שיש בכאו"א מישראלנב כל חד לפום מה דמשער בלבי'נג כו' [ישיר משה] שבא לידי גילוי מן ההעלם ע"י השיר כנ"ל והיינו גילוי הוי' סוכ"ע בכאו"א מישראל כו', וענין אז ישיר נדמשה ולא מקדמת דנא היינו לפי שבשעת קי"ס הי' ענין גילוי ההעלם של ים העליון כנ"ל, וזהו שם נשמחה בו שם דייקא וד"ל.
וזהו ועבד הלוי הואנה פי' הלוי היינו השיר שעל הקרבןנו שהיו הלוים משוררים בשעת הקרבת הקרבן ע"ג המזבח ע"י הכהן המקריבה כידוע, והנה ג' דברים שהעולם עומד וא' מהם העבודה שבלב שבמקום כהן המקריב ע"ג המזבח כנ"ל היינו ענין גילוי והמשכת ההעלם דהוי' העצמי בממכ"ע בברכות ש"ע בחשאינז דוקא כי המשמיע קולו בתפלתונח כו', מפני שבחי' כהן הוא בלחשנט דוקא לפי שהיא מבחי' ביטול מ"ה שבחכמהס כו', אבל עבודת הלוי הוא להיפוך שישיר בשיר ברעש גדול בשעת הקרבן, וענין השירה הוא העלאת מ"ן מלמטה לעורר השמחה עליונה ומפני זה יהי' הגילוי מן ההעלם ע"י הכהן ואינו אלא לשר[ת] את הכהןסא כו', וזהו ועבד הלוי עבודת הלוי אינו אלא הוא פי' שיתגלה ההעלם הנק' הוא כמ"ש כי הוי' הוא האלקים, דהיינו שיש הפרש בין הוי' העצמי לאלקי' הים העליון הנק' עלמא דאתכסיא ולכך הוא בלשון נסתר שאינו ידוע מי משא"כ
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור