שיגדלם אימא כו' וד"ל. אך להיות כי אינם מקבלים עונג העליון כמו שהוא בעצם אלא זיו ממנו לבד המתפשט ומלבשמה בירידה גדולה בלבוש השכינה כו' כמו שהנשמות עיקר התענגם הוא ע"י השג[ו]תיהם באלקים כנז' בזהר שלחמו כו', לכן נק' העוה"ב ישמז להנחיל אוהבי ישמח שבחי' בינה נק' יש לגבי חכ' ורצון ותענוג כמו שבינה היא הראשית ואין האמיתי לגבי מלכות כמו"כ ממש הוא בחי' מל' ויש לגבי מקוריי' המעלימי', שמן רדל"א עד בינה המה מקוריי' שבהעלם ומן בינה עד מל' המה מקוריי' הגלוי' ובינה נק' דעתיד לאתגלייא כידוע וכנז' בזהר כמה דאיהו תמינאהמט כו' וד"ל. ואפי' העונג הנשפל בבינה הוא יש שמרגיש דבר מה כידוע וד"ל. אבל תשובה ומע"ט המה הגבה למעלה מחיי העוה"ב, כי המצות המה רצונותיו ית' הפשוטי' בתכלית הפשיטות, והעונג שברצון אינו מורגש כלל שהרצון אינו בכלל התפשטות אור וכלי כלל כמו חו"ב, ולכן לא יהי' בערך הרגשת דבר ויש כמו שהאדם שכלו והשגתו יתפס לדבר מה בכלי עמ' ע ּ מוחו אבל רצונו לא ידע מקום וכלי לרצונו ויהי' שוה אצלו רצונו להניע רגלו כמו רצונו להשכיל השכלה כו', מפני שאין לרצון תפיסא אמיתי' בכלי הגוף, ומ"מ באמת הוא נתפס בכל כלי הגוף ונשמעי' כולם בשוה להרצון וד"ל. ולכן יובן למשכיל שהרצון נק' חשךנ מפני שהוא מקור האמיתי שבהעלם מכל כלי הגוף מאורותיהם כו', ולכן הנשמות בהשג[ו]תיהם אף שיתענגו לא יוכלו לקבל מכתר שבמ' דאצי' שאין הענג אשר שם ערוך אליהם להיות בבחי' תפיסא בם, כי איהו תפיס בכולהו עלמיןנא ולית מאן דתפיס כו' וכמ"ש ישת חשך סתרונב שהוא בחי' אריך ונק' ג"כ כי אתה הוא האלקי' לבדךנג, שכינהנד שבמ' דאצי' אע"פ שהוא למעלה מן הוי' שהוא מדות שבמל' כו', אבל לא נק' אלקי' לבדך אלא שאלקי' דבינה הוא בחי' היש והתגלות ההעלם מקורו שהוא מזל ונקה מן העלם הרצון וכמ"ש במ"א שמהות כח ההתבוננות נמשך התהוותו מאין ליש ממזל והארת מ"ס דא"א, ובהעלם הרצון אין ערוך להארת המזל הנמשך כמשל יניקת השערות כמ"שנה וע"ז כתי' אין ערוך לךנו למהותך ועצמותך שברצונך הפשוט כו' וד"ל.
וזהו תחת אשר לא עבדתנז את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שחיי העוה"ב נק' רוב כל כי בינה שבמל' דאצי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור