ש"משנא מצד המצוה עצמה שממילא יש בכלל מאתים מנה ויזכה לידע הכוונה וסוד שבמצות כידוע במ"ש האריז"לשנב לתלמידו הרח"ו שלא זכה לג"אשנג ורוה"ק ולהשיג טעמי' וסודות דתו"מ רק מחמת שמחה ש"מ כפשוטה דוקא (וכמשי"ת), וזהו שא' דיראה לגבי משה מילתא זוטרתישנד היא ואע"פ שא' לישראל ועתה מה ה'שנה שואל מעמך כ"א ליראה כו', אבל לגבי משה עצמו היראה מילתא כו' לפי שיר"ת גם בשרשה ביר"עשנו אינו אלא בחי' מ"ה דח"ע ששרשה בח"ס והוא מדרג' דמל' דמשיח שהוא במל' דא"ס לבד כנ"ל וכמ"ש בו והריחו ביראת ה'שנז כו', אבל בחי' משה הוא מעצמות הרצון והתענוג שבמהו"ע ית' במצות כנ"ל, וז"ש כי טוב הוא בטי"ת רבתי דעה"ח דעדן עצמו כו' ע"כ גם יר"ע מלתא זוטרתי לגביו דיראה אותיות ראי' דחכ' ושרשו למעלה מן החכמה, וז"ש מה שמו בחי' מ"ה דאין האמיתי שלא שייך שם ראיה דחכמה ולא ביטול במציאות דיר"ע שאינו רק בבחי' כתר מל' שנק' נורא כנ"ל, וז"ש פא"פ אדבר בושנט כו' כאשר ידבר איש אל רעהושס כו' וד"ל.
ובכ"ז יובן מ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו, פי' אחר שהי' להם בחי' היראה דראי' דחכ' בהשגה וטעם כמו השגת טעם וסוד שבמצות כמ"ש וייראו העם את הוי' שבהעלם הרצון דכ"ע כנ"ל, אח"כ א[מר] ויאמינו בה' שהוא בחי' הוי' העצמות דא"ס שבמצות מצד עצמן שאין טעם כמוס דסוד דח"ע מגיע לשם כלל והוא בחי' שעשועי' העצמיי' שיתגלה בעוה"ב וכמ"ד מצות א"צ כוונה כנ"ל שזהו בחי' משה עבד הוי' הזה כנ"ל שהוא למעלה משם הוי' דכתר כו'. ואע"פ שמשה נק' ר"מ להמשיך לאמונה זו שבמהו"ע הרצון הפשוט דמצות בכנ"י בבחי' חיות גמור כנ"ל, עכ"ז עכשיו עצמו' התענוג ורצה"ע הזה הוא מלובש בהעלם בלבוש גשמי' דמעשה המצות בגשמי' עכ"פ רק שלע"ל בעוה"ב יתגלה מן הלבוש והעלם זה כמ"ש ולא יכנף עוד כו'. ועוד טעם העיקר בזה שבאמת שרש ענין עצמו' הרצה"ע הזה שבמצות הוא בעצמות אוא"ס ממש שנק' סדכ"ס דלמחת"ב כו' שלא יגיע שם בחי' גילוי דראי' והשגה דח"ע כלל להיותו בבחי' שעשועי' העצמיי' שהוא נסתר ונעלם בעצמו ממש דלמת"ב אפי' לח"ע הקדומה רק בבחי' אמונה לבד יותפס, וע"כ א[מר] ויאמינו בהוי' העצמו' שא"א שיבא בהשגה וראי' שאין ראיה והשגה רק בדבר הנגלה ונראה בקירוב אחר קירוב במדרגה גבוה יותר כמשיח שא' בו וגבה מאד כו' שהי' לו קירוב יותר בעילוי דראי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור