רכח, ד

ויין הטוב ומיני מעדנים וציווה לשמוח בשמחה גדולה ועצומה בכל מיני ניגון ובכל כלי שיר ינג[נו] לפניו, ושמחה זאת אינה גדולה כ"כ רק מחמת שנשלם הניצוח שנצח למנגדו הגם שהוא קטן בערך מאד ולא השיג מזה הון וכבוד וגדולה כלל, אך מאחר שהוכרח להוציא כל אוצרותיו ע"ז וכ"ז הי' בתחבולה מכבר ע"כ יקר בעיניו יותר מכל הון וכבוד שהוכרח^תטז ותגדל השמחה ביותר (והוא מטעם הנ"ל שהנצח מגיע בעצמות הנפש ממש למעלה מכל התענוגי' הגדולים כו'). וכך יובן למעלה בבנין ירושלים דלע"ל שיהי' בשמחת עולם לפי שיהי' אחר תשלום הניצוח העליון כשיכבוש לע"ש דק"נ שיהופך מרע לטוב וכמ"ש אז אהפוך אל עמים^תיז כו' ורוח הטומאה יעב[י]ר^תיח לגמרי מן הארץ ויהי' נשלם הניצוח לאכפייא לסט"א [ו]לאהפכא חשוכא לנהורא^תיט לגמרי, שאע"פ שדבר קטן הוא כל יניקות הקליפות וגם מה שיבורר מהם. אך ניצוח הרצון הזה עולה למעלה מכל התענוגי' ש[ב]כל הון יקר כו', וע"כ [בזבוז כל אוצרות העליוני' שהוא מה שמגלה עמוקו' מני חשך כנ"ל ועיקר הכוונה הי' בתחלה בזה כדי שתבנה^תכ ] ירושלים שיהי'^תכא במדת הניצוח שיהי' בשמחת עולם דוקא, והוא כמ"ש שיעשה סעודה לצדיקים מלויתן^תכב כו' וישמחו ביין המשומר מוי"ב^תכג כו', וז"ש והנצח זו בנין ירושלים וד"ל.

אך עדיין אינו מובן למה בנין ירושלים יהי' דוקא ע"י מדת [הניצוח שהרי עיקר מדת] הנצחון אינו רק להשפיל למנגד ולהכניעו כנ"ל וא"ז שייך לבנין ירושלים דוקא (ואם מפני שלא נתמלא' צור כו', א"כ הרי ממילא יהי' זה שבמפלת הסט"א המנגד יהי' בנין ירושלים ואיך אמר והנצח זו בנין ירושלים דמשמע שזהו עיקר הנצחון דוקא). אך הנה באמת יש בזה ב' דברים, הא' ענין הכנעת והשפלת המנגד לאכפיי' לס"א כנ"ל. והב' הוא להוציא ממנ[ו] מה שבלע וגדל^תכד מן הקדושה הפנימי' ביותר והוא מה שעיקר חיותו הוא רק מחורבנה של ירושלים, ומזה בא עיקר הנצחון הגדול ש[י]בזבז כל האוצרות לבנות בנין ירושלים, אבל אם לא הי' מושל [בירושלים] ולא היו ישראל מובלעים בפיו כמו כי נבלע ישראל^תכה כו' לא הי' ניצוח זה כ"כ, כי באמת כל הגוים כאין נגדו^תכו כו' רק מה שהנחיל עליון גוים^תכז בהפרידו בנ"א והציב גבולות עמים הוא רק בשביל ישראל שהוא הפנ[ימ]י' וירושלים ובהמ"ק, והי' להיפך שינחלו בירושלים עמ' שלג ּ עיר קדשו ויהי' הטפל עיקר ועיקר טפל כו'. ולזאת יגדל הניצוח ביותר לבנות בנין ירושלים דוקא לעמוד הדבר

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org