תפול עליהם אימתה ופחד
ר, ג
לדין כנ"ל. כך הוא בבחי' ד"ע דרצון הנ"ל שהוא המכריע במוחין דחו"ב שבכת"ר שהוא הרצון והואתתכט בחי' חו"ב שברצון, הגם שאין שכל וטעם לרצון שהוא למעלה מן הטעם כנ"ל זהו שהוא למעלה מן השכל [ו]טעם גלוי בהשגה (ואף לא בהעלם דאין דחכ' שנמשך לבינה), אבל בעצמו' הרצון שנק' כת"ר ודאי יש גם בחי' חו"בתתל ונק' חכ' שבכתר, והוא שאינו נראה ונגלה בהשגה שבשכל וטעם לרצון התחתון שמורכב בשכל בגילוי אלא כמותתלא בחי' טעם זה נק' טעם כמוס להעלם הרצון העליון הנ"ל ש[י]טה את הרצון לגילוי מן ההעלם לחסד וטוב או להיפך כמו החו"בתתלב שבשכל וטעם הגלוי רק זהו בהעלם לגמרי מןתתלג שכל וטעם גלוי (והיינו ד[ב]כח המעליםתתלד השכל שמטה לזכות וחסד שהוא ע"י בחי' ד"ע שמטה לרצון וכח השכל כנ"ל) (וכדוגמא שא' גבי ר"ע וכי זו תו'תתלה כו' ואמרתתלו שתוק כך עלה במח'תתלז לפני כלומר כך עלה ברצון שאין טעם לרצון הזה בגלוי רק בהעלם בעצמו לבד כענין הלא כמוס עמדיתתלח כו' [שהוא טעם כמוס עמדי]. וכמו"כ יש טעם כמוס לרצון בהעלם עצם הנפש אע"פ שאינו מרגיש בעצמו רק לומר שכך רצונו בלא טעם כלל כו', כי בעצם העלם בנפשו יש טעם לרצון זה אלא שלא יוכל לבוא בגילוי כלל כו' וד"ל.
והנה עכ"ז יובן ג"כ למעלה בשרש המדות העליונות דז"א דאצי' שכלולי' מחו"גתתלט דאצי' ששרשם הראשון הוא במדות דחו"ג והממוצע בכל פרטיהן בכתר עצמו [ש]נק' מדות שברצה"ע שלמעלה מן השכל וטעם הגלוי בחו"ב דאצי' שנק' או"א, אלא אעפ"כתתמ מאחר שאנו רואים בחי' התחלקות דחו"ג גם בעצמו' אור הכתר מוכרח שיש גם שם מקור להתחלקות זאת ולשנות בעיתים הנ"ל, והוא בחי' חב"ד שבכתר (ומה שנק' גלגלתא הוא בחי' כתר שבכתר שלמעלה גם מ[בחי'] ח"ס כו' כמשי"ת) והיינו בחי' מוחין*841 דא"א, כי א"א הוא הנק' כתר בכלל (וכלול מב' מדרגות א"א וע"י פנימי' וחיצוני' כמשי"ת), ומה שמתחלק מהעלם עצמו' הכתר לחו"בתתמא זהו מצד הטי' דחו"ב שבכתר שהוא בחי' טעם כמוס לרצון העליון שע"י בחי' ד"ע הוא המטה להרצון וטעם עמ' רפח ּ הכמוס להיות כך ולא כך להיות משתנה לעיתים כו' וד"ל. וכמ"ש יהי רצון מלפניך ממשתתמב שיכבשו רחמיך את כעסך כו' וכה"ג, שבודאי כבר יש ב' מדות אלו דחו"ג רחמים וכעס במדות שבחו"גתתמג דאצי' שמקבלים מעצמות הכתר שנק' רצה"ע שגם שם מתחלק לחו"ג כנ"ל רק
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור