ומחשבה שהכל מתגלה בדבור שנק' פתח כמו פיה פתחה בחכמה כו') מבלי שימצא ראש וסוף עד שהראש דחכ' ורצון ותענוג מקבל מדיבור, כמו שאנו רואים שבדיבור ניתוסף עצם כח השכל והרצון ותענוג מה שלא הי' בתחלה כלל (כמ"ש במ"א בענין בינה יתירה ניתנה באשהקע כו'), וזהו עיקר אדם אדמה לעליון שהוא למעלה בבחי' עצמות המאציל ממש כו' שבפה העליון בדבור שם נעוץ תחלת הכל כו' וכנ"ל ברגלקעא שאין בראש כו' וד"ל.
ואמנם הנה הדיבור מצד עצמו הרי הוא בבחי' יש ודבר במציאות מורגש במבטא שהוא גילוי השכל ומדות הכל במורגש ונק' סוף הכל כידוע, וראי' לזה שאם השכל עמוק מן ההשגה כמו שהוא בבחי' אין שהוא משכיל כו' א"א לבוא בגילוי הדבור כלל וכלל והוא בחי' פנימיות כח מ"ה דחכ' שנק' פלא כו'. וכן גם הרצון ומדות כמו שהן כלולים בעצמות הנפש ממש א"א שיבואו בגילוי בדבור כלל, כמו אין מלה בלשוני כו' בש"עקעב כאשר מתבטל ממציאותו לגמרי שנכללו כחות הנפש בעצמו ונשאר בבחי' דומם עד שאינו יכול לדבר כלל כו' (וכידוע במעשה דבעש"טקעג ז"ל שהתפלל כמה תפלות בע"ש שיוכל לענות לשואלוקעד דבר מעוצם ביטולו והתכללותו למעלה מעלה). וכמו העומד לפני המלך ממש שלא יכול לדבר דבר כו', וכתלמיד לפני רבו דאיידי דטריד למיבלעקעה לא פליט כו', וכידוע שבחי' הדבור הוא כאשר יצא מהיכל המלך שיספר כל מה שראה בהיכל המלך, וזהו ענין שירות ותשבחות דדוד המלך שהוא בבחי' דיבור כו'. וכך הוא למעלה ביו"ד מא' כמ"ש בס"י וקבען בפהקעו שהוא ח"ת שבדבור שמחי' את הכל מאין ליש להיותו בחי' היש דחכ' שבראש (וכן טעםקעז הדיבור בד"ת כמו פיה פתחה בחכ' פתח בחכ' כמו פתח ר"פקעח כו' דכל פתח בחכ' שיוכל לבוא לגילוי אבל לא רזא דרזיןקעט סוד סתום השכל הנעלם מכל רעיוןקפ שא"א לבא בדבור כלל (והוא ענין סייג לחכ' שתיקהקפא דמלה בסלע ומשתוקא בתריןקפב כידוע שזהו בחי' כתר שבכתר למעלה גם מח"ס שבא לגילוי מן ההעלם כו'). ולמעלה הוא בחי' סדכ"ס דלית מח' תפיסא בי'קפג שא"א לבא בפה העליון כו' וד"ל.