וארא אל אברהם
נא, ג
והוא אותיות התורה כנ"ל, אבל באל שדי הגילוי בנשמותיהם וד"ל. וכל זאת בשביל שלא הי' להם התורה עדיין שהוא בחי' חכ' שבהעלם ובלימוד התורה מתקשרת הנשמה במהות חכמתו ית' חכים ולא בחכ' ידיעא והוא בחי' חשך שבמ"ס אשר קדשנו במצותיו, ונהנים מזיו עילאה דע"יפו המתלבש בבינה שבמל' דאצי' כנ"ל הוא למטה מן מדרגו' הלימוד בזה העולם שמתקשרת בעונג העצמי שאינו נמשך לחו"ב הגלויים כנ"ל. אך אע"פ שמחיי עוה"ב נהני' מזיו גדלה מעלת תורה ומע"ט בעוה"ז, אבל ממדרגו' שהם בשבת לא גדלה, שאז אין נהנין מזיו כמו שאר ימי השבוע, שכמו שבג"ע התחתון עמ' 144 ּ מתעלין הנשמות בשבת ע"י העמוד לג"ע העליון כנז' בס' הבהירפז, כך בג"ע יתעלו יותר שיופשטו ממדרגו' ג"ע העליון הנמשך מבינה שבמל' דאצי' לבד, אלא כתיב בהו אז תתענג על הוי' שעולין בי"ג נהרי דאפרסמונא דכיאפח שהוא הארות העונג העצמי ולא הזיו ממנו לבד, כי מדי שבת בשבתו יבאפט לכלל ביטול האמיתי מכל כחות הנפש עד בחי' יחידה שבה לבד, וזהו להשתחוות לפני הוי'צ כמו קודם שיגדלו במעי אימא ליזון מדמה כו' וד"ל, אלא כמו שהוא עדיין בלא התחלקות ציור כלל והי' בו טיפת מו"ס וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור