אהוי"ר שמחמת השכל והדעת הוא מהתבוננו' ההשתלשלות וד"ל, וזהו קרוב ה'מח לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, פי' הקריאה באמת הוא בחי' רעותא דלבא הנ"ל אל עצמו' אוא"ס שהוא בחי' האין של הי"סמט דא"ק שנק' אדם דבריאה וכמ"ש כי גאה גאהנ, פי' למעלה מן הגיאות כי [הגיאות] הוא אשר המאציל [הוא] רם ומתנשא על הנאצלים בבחי' מקיפים כידוע, אבל [ב]בחי' עצמותו ית' לא יתכן לזונא לומר כלל ענין ההשתלשלו' עד שנא' עליו שהוא גאה ומתנשא על המשתלשל ממנו כו' כי קמי' כלא חשיב כל המדרגות של בי"ע ונק[ראים] בחי' יש לגבי עצמות אוא"ס ב"ה, וזהו אליו ולא למדותיונב כו' [ו]כמ"ש במ"א וד"ל.
וזהו ואתה הרם את מטך כו', פי' מטה לשון הטי'נג כמו מטה כלפי חסדנד [כי] כמו שהשבט מן האילן נק' בשם שבט ע"ש המשכתונה שנמשך מן האילןנו ומתפשט מגופו של אילן כמו כוכבא דשביטנז כו', כמו"כ המטה נק' ע"ש הטיי' כאשר [הענף] יתקשה ויהי' פניו נוט[ין] לארץ כו'. וביאור ענין המטה כמו שבנ"ינח נק' שבטי י"הנט היינו כמו שנשמתן נמשכו משרשם [ה]אלקי כענף מגופא דאילנא דלעילא שבבחי' אצי' כו', ועד"ז נק'ס בשם מטות היינו כאשר בעבודתם באהוי"ר שלהם ממשיכים אלקו' למטה מטה כלשון הטיי' וכמ"ש במ"א ע"פ אלה מטותסא כו'. וגם כאן בענין המטה ר"לסב ואתה הרם כו' ענין ההטי' שלמטהסג כשהוא מטה כלפי חסד או כלפי גבורה והיינו כי משה הוא בחי' דעת עליוןסד, וידוע ההפרש בין דעת עליון לד"תסה כי ד"ת היינו בחי' [ה]התקשרות מלמטה למעלה כשמקשר עצמו באיזה שכל וכדומה, אבל עמ' קפ ּ ד"ע הוא [ה]התקשרות של המשפיע במקבל מלמעלה למטה מעלמא דדכורא לנוק' כו', והיינו כח הממשיך ההכרעה להטות את השכל ההיולי לזכות כמוסו לחוב [כו' כי מן המשכיל יוכל להיות המשכות שכל לזכות כמו לחוב כו'] ומי הוא המכריע ומטה את [המשכיל לירד כך ולא כך כו', אין זה אלא בחי' הדעת עליון שבמשכיל דח"ס דמקשר את עצמותו להשפיע]סז כך ולא כך, והרי הוא עיקר המקשר מלמעלה למטה לנטות כלפי חסד או להיפוך כו' וד"ל. והנמשל מזה יובן למעלה שבהיות [ש]אין ערוך כלל בין עצמות [ה]א"ס לבחי' א"ק היינוסח אדם דבריאה שהרי הוא נמשך בבחי' [יש] מאין כמשל השכל מלמעלה מן השכל שבבחי' יחידה וצריך לבא לבחי' התקשרות שיקשר עצמו' א"ס לירד ולהשפיע יש מאין כו', הנה הדעת עליון שבעצמות הוא המקשר [הארת ה]א"ס לבחי' א"קסט והוא שרש דשרש מדריגת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור