קפו, ב

הנותן בים דרך^צד ובמים עזים נתיבה כו' והוא שא' לע"ל והיתה מסילה לשאר עמו^צה [כו'] כאשר היתה כו', אבל באמת מאחר ד[ז]ה שא' ויבאו בנ"י כו' דקאי אדסמיך לי' דוקא שא' ויבקעו המים, דלשון בקיעה אינו רק כמו בקיעה וסדק קצר ולא ענין הפ[ו]ך מים ליבשה, דעל הבקיעה לבד לא שייך לשון היפ[ו]ך ממהות למהות מאחר שאינו אלא [בחי'] בקיעה בעלמא לבד כו', ואע"פ שא' הכתוב^צו והמים להם חומה מימינם ומשמאלם^צז כו' הרי [הי'] הפסק גדול בים ש[י]עברו בו והמים להם כחומה [מימינם ומשמאלם] כו' הנה גם זה לא הי' בענין היפ[ו]ך הים עצמו ליבשה כו' אלא שנגזר המים לגזרים לבד כמ"ש לגוזר י"ס לגזרים^צח כו' ולא שהים נהפך ליבשה כו', וא"כ לכאורה איך א' הפך ים ליבשה דמשמע שמהות הים עצמו נהפך למהות יבשה כו'. אך הענין הוא דבקי"ס היו ב' דברים^צט, א' מה שנעשה גוף הים עצמו בחי' דומם ממש כיבשה וארץ, שהרי א' הכתוב והמים להם חומה כחומה של אבנים ממש שהוא בחי' דומם ממש וא' נצבו כמו נד כו' קפאו^ק תהומות כו' [ו]כמ"ש בזהר דאגלידו מיא^קא שנעשה כמו קרח וכפור קשה כאבן דומם וזהו נצבו כו', וזה הי' מיד אחר הבקיעה שנבקעו ונגלדו ונעשו קרח מימין ומשמאל כו', אך עדיין לא הי' מסילה ממש למטה. והב' הוא [ה]דרך והמסילה דיבשה שנעשה בים להיות להם ל[מ]עבר ברגליהם ממש, וזה הי' מחמת הבקיעה שנבקעו המים מלמעלה עד למטה ביבשה וארץ שמתחת למי הים שהלכו שם ביבשה בתוך הים כו' (וזה הי' מהרוח קדים שהוליך את הים ועש[ה]ו לחרבה ואח"כ א' ויבקעו המים, ולכאו' סותר סיפא לרישא דברישא א' וישם את הים לחרבה ממש לפי שהרוח הי' מן המזרח ואח"כ [א'] ויבקעו המים, אלא שחזר הרוח מזרחית והוכפל להיותו נושב מן הצפון אל דרום ומדרום אל צפון [כ]ב' הפכי' בנושא א' והרוח חזק הרבה מן המים עד שבכחו להעמיד את המים כחומה ממש וגלי הים יוכיחו כו', ולכך עמ' 532 ּ היו המים להם חומה ממש מימינם ומשמאלם אחר שנבקעו המים מן הרוח הקדים בחי' ת"ת שכולל חו"ג^קב צפון ודרום).

והנה עפ[כ]"ז יובן ג"כ ב[ענין] קי"ס למעלה דכמו שנהפך ים ליבשה למטה בב' ענינים כנ"ל, [כ]ך הוא למעלה כידוע בשרש בחי' ים [סוף] למעלה זהו בחי' המל'^קג שהוא מדה אחרונה דאצי' שנק' סופא דכ"ד וכתי' כל הנחלים הולכים אל הים^קד כו' שהן בחי' המדות העליונות דאצי' שנמשכים לבחי' המל' (והים איננו מלא כמ"ש במ"א), וידוע דיש בבחי' המל' ב'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org