קנו, ד

וזהו ענין מדרגת משה שהי' עבד הוי' דהיינו לבחי' שם הוי' שבעצמו' ממש שלמעלה מבחי' הבירורי' דמצות בתיקון דשם אלקי' בחי' ב"ן כו' והוא לפי שהי' בחי' ממוצע להביא ולהמשיך לבחי' שעשועי' העצמיי' דמהו"ע א"ס ב"ה במצות בפו"מ שלמעלה מן הכוונה וטעם. וז"ש בכל ביתי נאמן הוא לחבר להוי' העצמו' בכנ"י במצות מצד עצמן כמו שהן למעלה במהו"ע ממש כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ^שלא שיש קץ וגבול לכל עונג שנק' תכלה כמו כלתה נפשי^שלב כו' אבל רחבה מצותך מאד^שלג בלי קץ וגבול לשעשועי' שבה כלל מטעם הנ"ל שהמצות מצד עצמן הן בעצמו' השעשועי' כו' רק אפס קצה מזה נמשך גם בתורה כמ"ש אני תורתך שעשעתי כו' (וכמובן באשרי תמימי דרך^שלד כו' שמדבר רק במעלת וחיבוב המצות מצד עצמן דוקא) (ונמצא^שלה שבחי' משה למעלה מבחי' מדרגת דמשיח (ואע"פ שמשה בבחי' פנימי' אבא ומשיח בפנימי' ע"י^שלו זהו בבחי' אור^שלז החכ' דתורה גם למעלה^שלח אבל במה שירדה חכ' דתורה במעשה המצות בפו"מ שנק' נובלות זהו למעלה מפנימי' ח"ע דמשיח כנ"ל^שלט, וזהו דמשה הוא מ"ש מה שמו מה שם בנו^שמא דמ"ה שמו הוא בחי' מ"ה היותר עליון שהוא שם הוי' העצמו' הנ"ל שיתגלה בעוה"ב שהוא אהי' הב' כנ"ל ומה שם בנו הוא מ"ה דחכ' עילאה דמשיח^שמ שנק' בן כנ"ל שנק' אדם בתראה ומשה הוא א"ק, וזהו שהי' משה עניו מכל האדם^שמב כו' להיותו בבחי' מ"ה ואין האמיתי העצמי ומחמת זה דוקא יהי' העוה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש האמיתי שלמעלה ממשיח אע"פ שנא' בו וגבה מאד (וזהו שרמזו דכל המשפיל עצמו^שמג כמשה שהי' עניו מכל האדם (וא' שלח נא ביד תשלח ע"י משיח^שמד דכל רז^שמה לא אניס לי' ונק' מרבה המשרה^שמו כו') הקב"ה מגביהו בעוה"ב בבחי' יש האמיתי והמגביה עצמו כמשיח שנא' בו וגבה מאד יהי' שפל בערך לגבי משה בעוה"ב, כי יש בכלל מאתים מנה^שמז דאפי' עמ' 440 ּ אור צח ומצוחצח שהוא מקור כל רזי' וסודות דח"ס כו' אוכם לגבי עה"ע עצמו שיתגלה בעוה"ב שהוא [בחי'] עצם הרצון והתענוג הפשוט כו' כנ"ל וד"ל). ולפי ערך זה יש גם בכל דור מבחי' משה בכאו"א מישראל^שמח בעשות^שמט המצות בשפלות רק לעשות רצה"ע שבה בלי כוונה יסוד וטעם כמ"ש שמואל לשאול החפץ לה' בעולות וזבחים כ"א שמוע^שנ כו' והוא ענין שמחה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org