וירא ישראל את היד הגדולה
קנז, ב
דח"ע הי' ביראה פנימי' יותר, אבל לגבי משה שהי' נאמן באמונה דמהו"ע ממש שלמעלה מן ההתגלות כנ"ל אין היראה עמ' רכ ּ חשובה כלום וזהו דיראה מלתא כו', ולכך א' ויאמינו גם במשה עבדו בחי' עבד נאמן להוי' העצמי' הנ"ל (דפסיק טעמא בין ב' הויותשסא כו'), שגם שהמשיך משה לכנ"י אמונה זו בגילוי וחיות וגם העלם וקשרם למעלה בחבלי עבותות באמונה זו באמתת מהו"ע שבמצות כנ"ל כרועה צאן הנאמן כו' שזנם ומפרנסם כו' כמ"ש ורעה אמונה כנ"ל, מ"מ הכל הוא בבחי' אמונה דוקא כמו שהאמינו בהוי'שסב העצמו' כן האמינו במשה עבד הוי' זה בקיום המצות בפו"מ, אבל זה יהי' עיקר העוה"ב שאז תבוא אמונה זו דוקא לגילוי גמור כנ"ל שזהו העדן דשעשועי' העצמי' שע"ז א' אשר אהי' כו' כנ"ל וד"ל. וזה הי' בקי"סשסג כשא' זה אלי זה לנוכח ממש כו' בראי' מקרוב למה שהאמינו בהוי' רק שהי' זה למעלה בשרש נשמתם ולא למטה ממש כעוה"ב, וז"ש אז ישירשסד אז דוקא ישיר להבא כו' וכמ"ש שם נשמחה בו שהן א' בקי"ס שירת הים כמו שיהי' לע"ל ממש, וז"ש אשירה לה'שסה כי גאה גאה בחי' רוממות והתנשאות שמצד עצמו שנכלל בשעשועי' העצמיי' ובזה נכללו ונתעלו ישראל עם משה יחד ועלו עמו מחמת האמונה זו שהאמינו בה' ובמשה עבדו כנ"ל כמ"ש אז ישיר משה ובנ"י יחד וד"ל. וז"ש בקי"ס ואתם תחרישון וא' בזהר לא תתערו מידישסו בהעלאת מ"ן בתפלה אפי' בקבלת תו"מ ביראה כו' לפי שבמהו"ע לא יגיע גם היראה בביטול המציאות כש"ע כו' רק בחי' השתיקה כדומם ממש, דמה"ש*367 קול דממה דקהשסז זה[ו] קול בלחש בש"ע, אבל בסדכ"ס עצמו ממש דאפי' אור צח כו' אין מגיע שם רק בחי' הביטול דשתיקה ממש וד"ל.
וזהו הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, והנה יש להבין בזה מאחר שמבואר למעלה בשרש בחי' קי"ס ויצ"מ שהוא כמו לע"ל ממש בעוה"ב (שהוא שם אהי' הב' כנ"ל) א"כ למה א' שם נשמחה בו לשון להבא שאנו עתידים לשמוח בו שם דוקא ולא עכשיו והלא בקי"ס ודאי הי' שמחה זאת ממש בשירת הים כמ"ש אז ישיר משה כו' כנ"ל, והול"ל שם שמחנו בו (ועוד דמ"ש בנהר יעברו ברגל להבא קאי בימות המשיח דכתי' והניף ידו על הנהרשסח כו' והיתה מסילהשסט כו' וע"ז א' שם דוקא נשמחה בו ממש בעוה"ב הוא אחר ימות המשיח כנ"ל וכמ"ש עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית כנ"ל). אך הנה תחלה יש להבין ענין השמחה שהוא המביא כל העלם לגילוישע כידוע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור