קצ, ג

מאין בתוס' מרובה יותר מן הזריעה עצמה) שזהו ע"י בקיעת המסך מלמטה למעלה לפי שעולה דרך המסך דוקא, כמו בשבת עמ' ערב ּ שעולים הנשמות^רצח ומלאכים מבריאה לאצי' לפי שיש במסך עצמו מלמעלה מב' בחי' אין הללו דוקא וע"כ בטלים ונכללים^רצט כו' (וכמו שיש במשל שרש למעלה יותר מגוף אור עומק השכל^ש ממקורו כו' וכמשי"ת וד"ל).

(ח) והנה ע"ד הנ"ל במשל התהום והארץ המפסקת כו' וכה"ג כך יש בחי' פרסא מפסיק בין כל עולם עליון לתחתון הימנו (ובציור אדם דאצי' או אדם דבריאה כו' יש ג' מיני פרסא בכלל א' בחי' קרומא דאוירא^שא כו' שהוא [ה]מפסיק בין כתר לחכ' שבראש והוא מ"ש והבדילה הפרוכת כו' בין הקדש ובין קה"ק^שב דכ' כמאמר^שג דאפי' אור צח כו', והוא עצם נקודת הרצון ו[ה]תענוג שלמעלה גם מטעם כמוס לרצון כו' כנ"ל שנק' גולגלתא והקרומא הוא הקרום שבין גולגלתא למו"ס שמו"ס הוא מקור להמצאת שכל בגילוי והקרום הוא הפרסא המפסיק בריחוק מקום מן הכתר ובקיעת הקרום הזה הוא מה שיש מקור ליש דחו"ב כו'. והפרסא הב' הוא מיצר הגרון^שד שזהו מה שנתעלם אור המוחין דחו"ב שבראש בפרסא זו במיצר הגרון ויוכל להיות מן השכל והשגה מקור להתפעלות המדות שזהו ג"כ שינוי המהות משכל למדות מעילה לעלול שא"א כ"א בריחוק מקום שהוא מיצר הגרון שבו וע"י מאיר אור למדות [ש]למטה בלב כו'. וכך הוא עוד למטה יותר מן המדות שבלב [כ]אהוי"ר לנה"י שזהו ג"כ בא בדילוג מעליון לתחתון בשינוי המהות כמו מן המדות הרוחני' שבלב בחו"ג לדון מזה למעשה בפו"מ שהוא ע"י בחי' הפרסא הג' שהוא חצר^שה המפסיק^שו הכבד כו' המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון כידוע וכמ"ש בזהר דקרומא פסיק במעוהי דב"נ^שז כנ"ל^שח (ויש עוד למטה בכליות יועצות ובירכי'^שט שנק' נו"ה כו' שזהו מנו"ה לגוף גילוי השפע ביסוד). והוא פרסא שבין אצי' לבריאה ומבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' (כידוע שזהו מחדו"מ^שי שיש הפסק בין מח' לדבור ע"פ מיצר הגרון שהוא הקול וכן מדבור למעשה בפו"מ לומר בעקימת שפתיו כו' דהויא מעשה שבדבור^שיא ), וכך הוא עד רום המעלות ג"כ בבי"ע שבאצי'^שיב בפרט ובכלל עד מל' דא"ס ([כ]א"ק שנק' אדם דבריאה וע"י וא"א נק' אדם דיצי' וז"א נק' אדם דעשי'^שיג ), ולמעלה מעלה [גם] במל' דא"ס יש בחי' פרסא רק שאינה בבחי' לבוש מסך ממש כמו בין אצי' לבריאה אלא הי'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org