אשירה לה' כי גאה גאה
קסז, ג
כללקעב וכמ"ש לו דומיה תהלהקעג כו' לפי שמובדל ומרומם למעלה גם מהיות גם ממקור לע"ס דאצי' כו' וד"ל. והטעם שנק' נורא תהלות לפי שא"א לבא ולהגיע לאמתת אור העצמות בבחי' השגה ותפיסא כנ"ל ע"כ נק' נורא שנמשך ממנו התפשטות היראהקעד שלמעלה מן הטעם ודעת רק בבחי' ביטול עצמי ופשוט לגמרי מכל וכל, כמו שידוע בענין בחי' השוב שאחר הרצוא שהוא בחי' ביטול המציאות לגמרי מפני היראה כשבא מקרוב כמו בעליות הנשמות בג"ע שטרם עלותם לפני ה' ממש עולי' בהתפעלות אהבה ותשוקה ע"פ השגה וטעם כי אין דביקות וקירוב באה רק ע"י ההשגה וטעם וכמו לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייךקעה וכה"ג דהיינו בבחי' השגה ותפיסא עכ"פ כי הוא חייך בבחי' ממלא שנק' מקור החיים או בבחי' מקיף וסובב שנק' חיי החיים (שמושג אפס קצהו רק שהוא בהפלא' כנ"ל), אבל כשמגיעי' הנשמות לפני ה' ממש בבחי' האצי' עצמו שם מתבטלים ממציאותם לגמרי ונסוגים אחור בבחי' שוב בביטול שלמעלה מן ההשגה כי אין להם שום השגה ותפיסא בעצמו' א"ס שבאצי' כנ"ל וד"ל (ומ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה כו' בלי הפסקקעו היינו שכל שעולים יותר בעילוי למעלה לא יגיעו לאמתת מהו"ע ית' ע"כ יהללו[ך] סלה בלי הפסק כמ"ש במ"א בענין משובח ומפואר עדי עדקעז כו').
(ושרש הענין הוא לפי שידוע דאוא"ס למעלה עד אין קץקעח כו' והוא מצד בחי' הרוממות בעצמו' עד אין שיעור למעלה כו' והוא מבחי' הגבורות שהוא בחי' ההסתלקו' והעילוי בעצמותו היפך הירידה והתפשטו' כו', וע"כ נק' בשם נורא תהלות שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' שמו הגדולקעט שלמעלה מן ההשתל' דקו"ח כמו שאו' ושמך נוראקפ כו' שאין תהלה ושבח מגיע לשם כלל להיותו מרומם ונשגב שמו לבדו בבחי' העילוי בעצמו' ממש כמאמר שהי' הוא ושמו בלבדקפא. וזהו שאו' הגדול הגבור והנוראקפב, דב' מדות דגדול וגבור הוא עמ' 472 ּ בחי' החו"ג דעצמו' אוא"ס*183 דמה שהוא למעלה עד אין שיעור בבחי' גבורות והסתלקות בעצמו' (ששם א' שמים לא זכו בעיניוקפג כו' כמ"ש במ"א) ומה שהוא בבחי' הירידה והמשכה למטה בקו"ח עד סוף העשי' שהוא בחי' החסד דעצמו' א"ס שמתפשט למטה עד אין תכלית כידוע. ואמנם בחי' הממוצע שהוא בחי' הת"ת זהו ענין והנורא, כידוע דבחי' נורא זהו [ב]בחי' הגילוי מן ההעלם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור