ולהבין בתוס' ביאור
רמה, ב
בישראלג דמשמע דוקא ע"י דבורה נמשך צדקת פרזונו כו', ומתחלה חדלו פרזון בישראלד עד שקמתי דבורה. וגם ב' פעמים שקמתי לכאורה מיותר הוא, הל"ל עד שקמתי אם בישראלה למה כפל[ה] דבריה שקמתי דבורה שקמתי אם. אך הנה יש להקדים מ"ש בר"מ ע"פ עולת תמידו כו' עולת שבתז כו' כד איהי סלקא כולהו סלקי[ן] בגינה כו'. דהנה מבואר בע"חח בבחי' אורות דתהו שמפני תוקף וגודל אור שלהם לא יכלו הכלים לסבול את האור ע"כ נשברו הכלים ונפלו למטה והאורות נסתלקו למעלה מעלה דהיינו שנכללו בעצמו' המאציל שהוא למעלה הרבה ממדריגתן, וא"כ בחי' האורות נתעלו בעילוי גדול למעלה הרבה מבחי' מדריגתן הראשונה ובחי' הכלים דתהו ירדו למטה מטה מאד כו'. וביאור דבר זה ידוע שהוא עד"מ העומק של המושכל כש[הוא] עמוק יותר מכלי השגת כלי המקבלט עד שלא יכילנו אזי יתבלבלו אותיות כלי השגתם ונפלו עמ' שנח ּ ממדריגתם ואור השכל ההוא העומק יסתלק למעלה לשרשו בכח המשכיל, ונמצא עולה השכל [ב]מעלה יתירה וכלי השכל ירד למטה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. והנה ידוע דבחי' המל' דאצי' יורדת למטה בבי"ע לברר בירורי נוגה שהן רפ"ח ניצוצי'יא שנפלו בשבה"כ דתהו, וז"ש ותקם בעוד לילהיב ותתן טרף כו' שהוא [גי'] רפ"ח עם הכולליג ובכל שחר המל' עולהי מירידתה לברר בירורי נוגה ונק' עולת תמידיד כו', ובכללות יותר הוא עליות המל' ב[כל] שבת אחר תשלום כל הבירורי' שביררה [ב]כל ו' ימי החול [ו]נק' עולת שבתטו כו' כידוע, וכאשר המל' עולה למעלה באצי' הנה היא עולה עד רום המעלות דהיינו עדטז עצמו' המאציל כי סוף מעשה [עלה] במח"תיז לפי שזה הי' כוונת המאציל במח' תחלה כידוע ומבואר במ"א וד"ל.
והנה להיות שבעליות המל' מעלה היא עמה גם הבירורי' דרפ"ח כו' עד שרשם בבחי' הכלים דתהו, ע"כ מפני זה מעוררים וממשיכים בחי' אורות דתהו שיצאו מבחי' ההעלם ש[כבר] נתעלמו ונכללו בעצמו' המאציל שירדו למטה ויאירו בכלים שלהם כשבאים למעלה עם בחי' המל' לאחר הבירור. והנה לכאורה אין זה מובן דהלא ק"ו הוא אם לא יכלו הכלים לסבול את האורות בהיותן רק במדריגותן העצמי' איך יוכלו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור