רמה, ב

בישראל^ג דמשמע דוקא ע"י דבורה נמשך צדקת פרזונו כו', ומתחלה חדלו פרזון בישראל^ד עד שקמתי דבורה. וגם ב' פעמים שקמתי לכאורה מיותר הוא, הל"ל עד שקמתי אם בישראל^ה למה כפל[ה] דבריה שקמתי דבורה שקמתי אם. אך הנה יש להקדים מ"ש בר"מ ע"פ עולת תמיד^ו כו' עולת שבת^ז כו' כד איהי סלקא כולהו סלקי[ן] בגינה כו'. דהנה מבואר בע"ח^ח בבחי' אורות דתהו שמפני תוקף וגודל אור שלהם לא יכלו הכלים לסבול את האור ע"כ נשברו הכלים ונפלו למטה והאורות נסתלקו למעלה מעלה דהיינו שנכללו בעצמו' המאציל שהוא למעלה הרבה ממדריגתן, וא"כ בחי' האורות נתעלו בעילוי גדול למעלה הרבה מבחי' מדריגתן הראשונה ובחי' הכלים דתהו ירדו למטה מטה מאד כו'. וביאור דבר זה ידוע שהוא עד"מ העומק של המושכל כש[הוא] עמוק יותר מכלי השגת כלי המקבל^ט עד שלא יכילנו אזי יתבלבלו אותיות כלי השגתם ונפלו עמ' שנח ּ ממדריגתם ואור השכל ההוא העומק יסתלק למעלה לשרשו בכח המשכיל, ונמצא עולה השכל [ב]מעלה יתירה וכלי השכל ירד למטה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. והנה ידוע דבחי' המל' דאצי' יורדת למטה בבי"ע לברר בירורי נוגה שהן רפ"ח ניצוצי'^יא שנפלו בשבה"כ דתהו, וז"ש ותקם בעוד לילה^יב ותתן טרף כו' שהוא [גי'] רפ"ח עם הכולל^יג ובכל שחר המל' עולה^י מירידתה לברר בירורי נוגה ונק' עולת תמיד^יד כו', ובכללות יותר הוא עליות המל' ב[כל] שבת אחר תשלום כל הבירורי' שביררה [ב]כל ו' ימי החול [ו]נק' עולת שבת^טו כו' כידוע, וכאשר המל' עולה למעלה באצי' הנה היא עולה עד רום המעלות דהיינו עד^טז עצמו' המאציל כי סוף מעשה [עלה] במח"ת^יז לפי שזה הי' כוונת המאציל במח' תחלה כידוע ומבואר במ"א וד"ל.

והנה להיות שבעליות המל' מעלה היא עמה גם הבירורי' דרפ"ח כו' עד שרשם בבחי' הכלים דתהו, ע"כ מפני זה מעוררים וממשיכים בחי' אורות דתהו שיצאו מבחי' ההעלם ש[כבר] נתעלמו ונכללו בעצמו' המאציל שירדו למטה ויאירו בכלים שלהם כשבאים למעלה עם בחי' המל' לאחר הבירור. והנה לכאורה אין זה מובן דהלא ק"ו הוא אם לא יכלו הכלים לסבול את האורות בהיותן רק במדריגותן העצמי' איך יוכלו

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org