אז ישיר משה ובנ"י
קסב, ב
בין ברואים שביבשה לברואים שבים שברואים שבים א"א להחיותכב אפי' רגעכג בלתי הים וכדבר א' ממש נחשבו וההוראה ע"ז הוא אשר הבריאה מובלעת בתוך הים והים מכסה עליהם מלמעלה לומר שאינו נחשבת לדבר ממשכד בפ"ע כלל ותמיד צריכים לשאוב שפע חיותה מן הים וכאלו אין במציאות רק הים לבדו, אבל הברואים נסתרים ונעלמים בים כאלו אינם במציאות כלל כו', משא"כ ברואי' שביבשה אעפ"י שמקבלים חיותם מן אויר הארץ ומעפר הארץ יסודם אינם צריכים ג"ככה לתמידות קבלת השפע כי הרי יוכלו להתקיים זמן רב באויר השמימה הגבה למעלה מאויר [חומר] עפר הארץ כו', וכמ"ש כ"ז בארוכה במ"א וד"ל. וזה הוראה [א]ל היפוך שהם נבדלים ונפרדים ליש ודבר מה בפ"ע כו', וה"ז כמו ה[ו]לד בבטן אמו שעובר כירך אמו הואכו והוא מכוסה ונעלם בבטנה וכאלו אינו במציאות כי אוכל מה שאמו אוכלתכז כו' ואמנם לאחר [הלידה] שיצא לאויר העולם א"צ לאמו בבחי' ביטול [ב]מציאות כ"כ כי הרי הוא יש ודבר בפ"ע רק שיונק משדי אמו כו'. וע"ככח משליםכט אלו יובן ג"כ למעלה צ"לל ההפרש בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, כי הנה מדת מל[כותו] ית' בכל [משלה] להחיות רוח שפליםלא דבע"ג מאין ליש בבחי' התגלות ממש ליש ודבר נפרד לעצמו והשפע [ה]אלקי המחי' אותו בבחי' הסתר והעלם עליהם כו' הוא בחי' [יבשה] הארץ הדום רגלילב הנק' ארץ העליונה והוא עלמא דאתגליא כו', אמנם כנגדן ממש יש בכל פרטי התחלקות הנבראים בעודנם בבחי' בניןלג מל' דאצי' עובר ירך אמו הוא כו' והוא בחי' ימא עילאה עלמא דאתכסיא שהם בתכלית ביטול המציאות וכאילו אינם כו' כי ימא עילאה מכסה עליהם ואפילו רגע לא יתקיימו בלעדו כו', עמ' 456 ּ והן ענין הנשמות הגבוהות כמו נשמת משרע"ה שנאמר עליו כי מן המים משיתיהולד, פי' מן המים עליונים דימא עילאה קודם ש[נ]קוו המים ונתגלה בחי' היבשה כו' והיינו בחי' הוי' סוכ"ע, ולכך נאמר במשה שהי' כבד פה וכבד לשוןלה כו', פי' פה העליון הוא הדבור העליון בדבר ה'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור