קנט, ב

מעצמות א"ס ב"ה לעשות לשם הוי' בהעלם דרצה"ע להיות נמשך ביו"ד וה"א כנ"ל לצמצם א"ע כנקודה די' כו' ואח"כ התפשטו' רצה"ע בבחי' ה"א כו', אך שם הוי' זה נק' ארחות הוי'^תסה למעלה עדיין בהעלם ברצה"ע וז"ש לעשותם לעשות לשם הוי' העליון, אבל למחר בעוה"ב לקבל שכרם שיהי' גילוי שם הוי' העצמו' דא"ס ברצה"ע הזה עצמו למטה ממש כמו שהוא למעלה ממש במהו"ע בלי לבוש וצמצום כלל וכלל (ואע"פ שגם בבחי' מקיף הכללי שוה מעלה ומטה ה"ז רק מקיף לאבי"ע אבל בחי' עצמו' דא"ס ממש נק' יש האמיתי דיש הגשמי^תסו כמו שהוא אינו נפרד כלל וכלל להיותו למעלה מבחי' אין של היש כמ"ש במ"א והוא העוה"ב שיחי' גופי' גשמיי' מחיי החיים^תסז דא"ס עצמו כמ"ש ונחי' לפניו ממש וזהו עיקר יתרון המעלה על ימות המשיח עמ' רכג ּ שהוא בבחי' אין דח"ע (בחי' אדם פנימי^תסח כמו החכ' שבראש שהוא מקור הרוחניות דחיות האברים וכוללם יחד וזהו כמו ת"ת שכנגד כולם^תסט וכמ"ש בו ישכיל עבדי במקור החכ' שבראש דא"ק וכמ"ש ורוח אלקים כו' רוחו של משיח שקדם לעולם), וכנשמת אדה"ר דכתי' ויפח באפיו נ"ח^תע נשמה כללי' נשמת כ"ח^תעא כו' וע"ז א' קורא הדורות מראש^תעב דא"ק, אבל בחי' חיצוני' דאדם^תעג ברמ"ח אברי'^תעד חיצוני' שהן רמ"ח פקודי' בפו"מ יש בהן יתרון מעלה מאדם פנימי דחכ' אדם, ששרשו במקיף דיחידה מ"ם דצלם^תעה בבחי' גלגלתא דחפיא על מו"ס^תעו כו' שיש בהן בחי' ההתכללו' ממש מראש לסוף שלמעלה מהתכללות דחכ' ומדות דפנימי' אדם, וע"ז א' אף דעשיתיו^תעז בגוף בצלם דמות תבניתו שנק' אדם אדמה לעליון^תעח ממש והוא בחי' עצמו' א"ס שלפני החכ' ומדות דתוה"ק^תעט וזהו בחי' משה שנק' עבד הוי' דעצמו' שהוא שם העצם כנ"ל שד[ו]מה ליש האמיתי עצמו וע"כ הי' עניו מכל אדם כו' לפי שכל בחי' אדם דתו"מ^תפ כלולים בו, וזהו ענין המצות בפו"מ בציור אברים חיצונים ונק' אדם חיצוני שמאיר בזה ממהו"ע א"ס שנק' יש האמיתי כו' וז"ש מ"ה שמ"ו^תפא וד"ל, וז"ש במשה מה שמו הוי' העצמי' כו'^תפב שלמעלה מבחי' בן דמשיח שאינו אלא כתולדה דבן ממוח האב שיוליד בדומה לו כנשמת אדה"ר דפרחא מחי העולמים^תפג כו', וע"כ א' ולא קם נביא כמשה^תפד אשר ידעו ה' פא"פ כו' וכאשר ידבר איש אל רעהו^תפה בלי ביטול כלל וד"ל).

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org