ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
רכא, א
עצמות דא"סתקמג ממש כמ"ש כי בו שבת כו', והוא מ"ש עמ' 642 ּ ויכל אלקים ביום הז' כו' שזהו העלי' אחר כלות השפע דיום וי"ו ביום הז' בליל ש"קתקמד דוקא שאז עליי' המל' למעלה ממש עד שוי"ו ימים דמדות דאצי' מקבלים ממנה כמ"ש ויברך אלקים את יום הז' ברכה זו לכל הוי"ו ימים שאחר השבת כנ"ל וד"ל.
(ונמצאתקמה דעיקר בחי' העלי' דאו"ח אל העצמו' ממש הוא בשבת דוקא שהוא עליי' המל' דוקא כנ"ל, אבל ביום הוי"ו אע"פ שבו נגמר כל המשכות דמדות העליונות אבל גם הגמר הזה היינו דוקא בבחי' ירידת והמשכת השפע מלמעלה למטה דוקא מאחר שהוא בחי' יסוד שנק' כנישו כו', ו[כ]אות הוי"ו שהולך ומתקצר למטה להתקבץתקמו במקבלים כו'. וזהו ויהי ערב כו' יום הששי בה"א הידיע' שבו נגמר הכל בירידת השפע וזהו ויכולו השמים והארץ שנגמר[ה] וכלה מלאכתו כתי'תקמז מצד בחי' המשפיע, ואז מיד בכלות השפע מן המשפיע למקבל שהוא בחי' המל' ויכל אלקים כו' שעולה המל' בבחי' או"ח אל העצמות ממש (וגם מ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה כו' שזהו ביום הוי"ו בגמר המלאכה כולה שעולה בבחי' או"ח כנ"ל זהו בחי' עליי' דתענוג דמשפיע שהוא בגמר טוב מלאכתו דוקא ונק' או"ח דמשפיע, וז"ש ויכולו לשון רבים מכל המדות שכלולים ביום וי"ו, אבל בשבת הוא בחי' או"ח דמל' כמ"ש ויכל אלקים כו' ובזה יתורץ הכל וד"ל). ולפי שהמל' דשם אלקים עלה בבחי' או"ח בעצמ[ו]' ממש בבחי' שביתה ומנוחה לחיי כל העולמות דאבי"ע אז נמשך מקור הברכה בשבת לכל הימים כמ"ש וישבות ויברך כו' ויקדש אותו בבחי' קדש העליון דפנימי' הכתר שבחכמה כו'. וזהו שארז"ל ברכו במן וקדשו במןתקמח שהברכה במן על כל הוי"ו ימים הי' בשבת, וגם שעולה הכל בבחי' או"חתקמט במה שלא ירד המן בשבת זהו מפני קדוש[ה] דשבת (וכמ"שתקנ נכון כסאך מאזתקנא כנ"ל וד"ל (וגם בתחלת ההשתל' דוימ"ב הראשונים שלא הי' תחלה העלאה דאו"ח דשבת בבחי' שביתה ומנוחה כו', עכ"ז נמשך מקור הברכה בוימ"ב, כי גם אז הי' בחי' העלאה דאו"ח ממה שעתיד להיות כמאמר במי נמלך בנשמתן שלתקנב צדיקיםתקנג,
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור