צדקת פרזונו בישראל
רכו, ב
שלא לה' המה המבלבלי' לנשמה האלקי' ומונעי' ומעכבים מכל עבודה האלקי' בתכלית, היינו מיד שנתעורר הנשמה באוי"ר אלקי' יומשך לב החומרי אחר מ"ז, והוא מחלק הרע שבנה"ט שנק' יצה"ר שכל חפצו ומגמתו להחטיא לאדם ולהפילו בשאול תחתית בכל עומק רע כו' כידוע. ולזאת צריך האדם לבוא במלחמה גדולה להתגבר על היצה"ר ואין התגברות גדולה יותר מע"י מדת הניצוח דוקא, והוא לנצח את הרצון הזר העולה מצד הרע הגמור דיצה"ר ולבטלו לגמרי והוא רק בבחי' תוקף ועוז הרצון בניצוח זה (בל"א שטארקייט). וכן בוע"ט להיות [ב]תוקף וחיזוק בנפשו בעבודת ה' בתו"מ ובתפלה וכה"ג לבל יפול וישונה משום דבר המבלבל כו' (והוא הנק' הסכם חזק ביותר עד שישאר ברצונו והסכם שלו לעולם מבלי שינוי ונטי' אפי' [כ]קש"י*273, ודוקא מצד שעומד היצה"ר לנגד יבוא בלבו התגברות הניצוח זה ביותר (וכמו שרואה אדם בנפשו שכאשר יצרו מתגבר עליו ביותר להחטיאו באיזה דבר רע, או שיפול עליו הבלי תענוגי עוה"ז להתגשם ביותר [או] טרדת עול הפרנסה ביותר לבלבלו ולנתקו מחבל עוז התקשרותו באלקים לגמרי, אז דוקא יתעורר בלבו הנצחון גדול מאד בהסכם חזק ותקיף ביותר שיהי' סו"מ בתכלית ולא יזיז מעבודתו התמה משום דבר המנגד, כי זהו עיקר מדת הנצחון שיתחזק רק כנגד המנגד דוקא כו').
והוא משארז"ל לעולם ירגיז אדםרעג יצ"ט על יצה"ר פי' ירגיז יצ"ט ברוגז וכעס גדול על [ה]יצה"ר, והענין הוא שזהו עיקר מדת הנצחון להפיל שכנגדו בדברי רוגז וכעס ובדברי חירופים ובזיונות גדולים עד שצריך ליפול לבבו מקושי' וחוצפה ועזות שלו, כי כל חוצפה ועזות קשה אין לו עמ' שכט ּ נפילה רק מדברי רוגז וחירופים בחרון אף גדול עד שיפול מעזותו מחמת זה וכמו יגער ה' בך השטןרעד וכה"ג, כי אין הרע בשרשו רק בחי' עזות וחוצפה בעלמא, כי לעזות פנים אין תיקון ועצה רק להפילו בדברי רוגז ובזיונות וחירופי' גדולים והרחקה יתירה בשמאל דוחה, והוא לבזותו ולהשפילו בתכלית עד ש[י]כנע לבו הגס, וכמו האב המוכיח לבנו כאשר לבו גס ביותר שו[ב]ב בדרך רע לא יכנ[י]ע אותו רק [בדברי] רוגז וכעס ושפלות כמו שהי' משה מוכיח לישראל בדברי רוגז ושפלות נשפל ונשבר לבבם וא' חטאנורעה כו'. וכך צריך אדם לרגוז בלבו מאד על בחי' הרע שבנפשו שנמשך אחר כל תאוות רעות בפר"ע והוללות שהן רק
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור