תפול עליהם אימתה ופחד
קצט, ב
בדבר [מה] כמו בדבר מאכלתשעו או לבוש [ו]ממון או ריוח גדול במו"מ וכה"ג אז יוליד רצון וחשק לדבר זה שהוטבע בשכלו איך שהוא טוב ויפה לו כו' ע"כ הוא רוצה ומשתוקק לדבר זה רק לפי עצם השגת שכלו והבנתותשעז באיכות הדבר הזה, וא"כ הרי השכל והטעם הזה שבמוח בינה הוא שהוליד לרצון של מדה זו והוא המנהיג את הרצון הזה בכל בחי'תשעח פרטי אופנים והיינו באיזה כלי ולבוש [י]תלבש ולהביאו בפו"מ (שנק' אור בכלי כידוע) ולכל אשר יחפוץ יט[נו] השכל דוקא, וזהו שנק' מדה בלשון מדה וגבולתשעט ממש, כי הריתשפ הרצון הזה שנולד מצד השכל והדעת הוא בא במדה וגבול באותו דבר שהוטב בשכלו לפי אופן הטעם שיש לו בו וכאשר בטל הטעם בטל[ה] האהבה ו[ה]רצון הזה, שזהו [ש]נק' גבול לומר עד פה תבאתשפא ולא יותר, כי זהו המקום ששם מסתיים הרצון הזה כי חק וגבול זה נתןתשפב לו מן השכל שהולידו בותשפג, ולכך ימצא ברצון זה שבמדות שבלב שינויים גדולים באופן התגלות הרצון כך או כך שהרי אין כל [ה]עיתים שוות אף ברצון א' לד"א, שפעם רוצה וחושק בו באופן כך ולפעמים רוצה בו באופן אחר היפוכו דוקא (כי כל מדה כלול מזולתו [ה]הפכי כמו חסד שבגבורה וגבו' שבחסד וכה"ג וריבוי אופני הכלים ולבושים שמ[ת]חלפי' תמיד כו'), והכל רק ע"פ הוראת השכל וההשגה שבמוח בינה ששרשן במדות דחכ' שנק' [אי"ן], והוא בחי' ו"ק דאבא שהוא עצם השכל שמטה כלפי חסד או דין אע"פ שלא יוכל להביא בטעם וסברא במוח בינה, וכאשר עמ' רפו ּ יש לו טעם [ב]שכל והשגה נק' [ז]"ת דבינה שהן מדות שבשכל והשגה שבמוח בינה שכלולים בה כעובר בבטן אמו עדיין, כמו התפעלו' אוי"ר שכלי' שכלולי' בהשגה אלקי' עדיין ולא ניכר במציאות מהות בפ"ע עד שיגלו בלב ממש וזהו שנק' עיבור דו' בה' עילאה שזהו בחי' רגל הקצר שבה"א כו' (כמ"ש בזהר ע"פ כי מראש צורים אראנו ומבואר באריכות בבה"זתשפה ).
וכך יובן למעלה במדות עליונות דז"א דאצי' שנק' יש"ז שהן מדות שבבינה עילאה כנ"ל שזהו רצה"ע שבמדות דאצי' שמורכב בשכל וטעם, שהוא בחי' מוחין דאימא עילאה שנולדים בגילוי מן ההעלם במדה בהתלבשות אורות בכלים כאור החסד דאצי' בכלי דוקא, כמו אמרתי עולם חסד יבנהתשפו מע"ב וכה"ג חסד שנק' דרועא ימינאתשפז, ולא כל העיתים שוות שלפעמי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור