צדקת פרזונו בישראל
רלט, ג
אש דמל' בבחי' אשא אוכמא דוקא כמ"ש שחורה אניפא כו' שזהו בחי' רצוא דוקא, כמו טבע האש השורף לעלות למעלהפב כנר העולה וכמ"ש עולת תמיד העשויה בה"ספג שעכ"ד פרחה כו' שזהו רצוא דתענוג דתשוקה ואהבת התו' כמו באהבתה תשגה תמיד וכב"ע שחשקה נפשו כו', כך התקשרות כנ"י ברצוא בתשוקה באור דתו' מה"ס שנק' עולת תמיד. אך יהי' עליות העולמות בכלל ופרט בעילוי אחר עילוי בכל עולם לפ"ע כמו מגעה"ת [יהי'] געה"ע וגעה"ע בגילויפד יותר כו', וכך גם נשמות ישראל יתעלו למעלה במדריגה גבוה יותר, דמה שעכשיו בחי' רצוא שהואפה עמ' שמט ּ עולה למעלה לקבל יתעלה רצוא זה עצמו להיות בבחי' מקיף בבחי' שוב למטה כמו משפיע כנ"ל, והוא מה שיומשך מזה בחי' חומת אש להקיף. כי יוכל להיות מאש התחתון דרצוא שבתו' דעכשיו בחי' חומה מאש זה שעומד בתוקף להקיף למטה דוקא, וז"ש ואני אהי' לה חומת אש סביב אני ממש והוא מאש דתענוג ושעשועי' העצמי' שבתוה"ק כו' (ואני אותיות איןפו דכתר כו' [ו]נמשך מבחי' העלאות דתענוג כמו אני תורתך שעשעתי כו'. ושרש הענין הוא מטעם הנ"ל דיש מעלה יתירה באש השחורה התחתון יותר מאש הלבן העליון המאיר להיותו שרשו בא מעצם אורפז החשוך שממנו נמצא מקור האור כנ"ל, והוא מ"ש ישת חשך סתרו כו' שלמעלה גם מאור דתוה"ק וע"כ מאש דרצוא דתו' שלמטה נמשך מקיף דחומת אש כנ"ל (וכמו ב"ע שהי' אש מלהטת סביבו) וכיונתן ב"ע שכל עוףפח הפורח עליו נשרף וכמופט מיכאל נשרף ע"י אש דתו' שלמעלה, אך חומת אש דתו' ש"מ שלע"ל יהי' בבחי' אור המאיר ולא שורף כלל).
ויובן זה עפ"י הידוע בפ[י]' בראשית ברית אשצ [שיש] כמו כריתות ברית באש והוא בחיבור ב' הפכים כאש שלמטה שטבע האשצא לעלות למעלה ואש שלמעלה שטבעו לירדצב מלמעלה למטה, ואנו רואים שיש חיבור ויחודצג ביניהם יחדיו ישכנו באור הנר שמתחבר אור העליון המאיר בתחתון לפי שאש התחתון העולה ימשיך לאור העליון אליו (מטעם הנ"ל ששרשו למעלה מן האור), כמו שרואים בנסיון כאשר יעמדו וישימו אש התחתון מכוון לנגד אש העליון ירד אש העליון
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור