תפול עליהם אימתה ופחד
קצב, ד
כו'תיח אור הגבורה בכלי החסד [כו'] שהוא עצמו אינו מן המדה ונק' קו המדהתיט שמודד כל מדידה כו' כמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנוראתכ כו'.
ובזה יתורץ דמה שהענן והחשך האיר אורתכא הלילה זה הי' לישראל דוקא מטעם הנ"ל, אבל הי' הסתר וחשך למצרים וזהו מצד ששרשם למעלה בבחי' החשך דתהו שקדם לאור כו' דגם שלמעלה ה"ז במדרגה גבוה מבחי' האור, כי זהו בחי' ההעלם וההסתר דבחי' חשך סתרו שהוא בחי' העדר ההשפעה למטה כו', והאור שנמשך אחר ההעלם (אחר ההבדלה כנ"ל) הוא למטה ממנו וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו', שהאור נמשך מבחי' החשך דוקא. אך כ"ז כמו שהוא למעלה דוקא, אבל בהשתלשלו' וירידות המדרגות למטה מטה ממש אחר ההבדלה שהבדיל בין האור והחשך למטה הרי נהפ[ו]ך הוא דקרא לאור יום ולחשך קרא לילה שהוא בחי' החשך הגמור דלילה המסתיר על האור לגמרי והוא מ"ש אלביש שמים קדרות ושקתכב כו' שהוא בחי' [לבוש] שק דק"נ כידוע וד"ל. אמנם לישראל הי' הענן והחשך זה עצמו לאור כמו שאין בחי' לבוש [דמשל מלביש ו]מכסה על האור דנמשל כלל, להיות שהמשל עצמו נמשך ממקור האור דחכ' שהמשיך החכ' כו', כך בחי' ענן וחשך [זה] אינו מסתיר לישראל כי שרשם מבחי' אור דח"עתכג המלובש במשל דחשמ"ל העליון שאינו מסתיר למעלה כלל לגבי אור העצמי ממש (שמשם עיקר שרש נש"י שעלו במח' כנ"ל), לפי שבחי' החשך והסתר העליון הוא ג"כ מבחי' העצמו' ממש דישת חשך סתרו כו' שמאותו המקוםתכד שמשם נמצא האור (וכענין אור וחשך [היו] משתמשין בערבוביא ) כמותכה דקמי' גם חשך לא יחשיךתכו כחשיכה כאורה ממש, כמו שלגבי החכם בעצמו שוה המשל עם הנמשל יחד כו' ושניהם כא' באים ממקור א', ואדרבה הי' הענן והחשך לאור ממש (כמו שיבהיק לבוש זך ביותר וכמו בתורתו של ר"מ (שא' ג' מאות משלים כו') הי' כתוב כתנותתכח אור באל"ףתכז בחי' זיהרא עילאה ונק' מחלצותתכט כו' וכמ"ש עוטה אור כשלמה שהשלמה הזאת בהירה מן האור ויכולים לראות בהתל יותר בהבהקה כו'). אבל למצרים הי' חשך גמור להסת[י]ר לגמרי, ואין זה ב' הפכים כלל רק למטה שהאור והחשך מחולקים ולא יכול להיות החשך אור לזה וגם חשך לזה כו'. אבל הנה בחי' ענן ומלאך האלקי' הזה הרי הי' מאיר הדרך תחלה לפני מחנה ישראל מצד שרשם באור
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור