אשירה לה' כי גאה גאה
קסח, ב
ותענוג להשתלשלו' העולמות וכמ"ש לכל תכלהריא כו' רחבה מצותך מאד בלי גבולריב דעצמו' א"ס ממש, וע"כ בעשות האדם המצוה בפו"מ בעוה"ז, וכן כשעוסק בתורה הנגלית לנו נדבקה נשמתו באמתת מהו"ע ית' כמו שהוא קודם כל ההשתל' שהי' הוא ושמו בלבד, וזהו קרוב ה' כו' אשר יקראוהו באמת דתו"מריג כו'. וזהו עיקר ענין בריאת האדם שנברא' הנשמה מאין ליש ובאה וירדה למטה בעוה"ז בגוף חומרי לקיים התו"מ בפו"מ דאע"פ שזהו בחי' ירידה גדולה כנ"ל, אבל ירידה זו לצורך עלי' הוא כדי להעלות הנשמה במדרגה גבוה יותר משרשה והוא להדבק במהו"ע אוא"ס ב"ה שלמעלה גם מבחי' פלא הנ"ל, שזהו למעלה הרבה מאוי"ר בדביקות אמיתי' שהי' לנשמה בשרשה במל' דאצי' בעמדה לפני ה' כו' שזה אינו רק בבחי' ממלא וסובב שנק' פלא שמתגלה לפרקי' בג"ע לנשמות כנ"ל, אבל באמתת עצמו' אוא"ס שבפנימי' הכתר למחת"ב כלל וכשמגיעי' הנשמות שם משתחוי' בביטול המציאו' ונסוגי' אחור (כמו וירא העם וינועו כנ"ל) בבחי' שוב. אך ע"י עסק התו"מ בעוה"ז הרי תדבק הנשמה במהו' חכמתו ורצונו העצמי ממש בכל דבר ה' זו הלכהריד ומקרא כמ"ש ואשים דברי בפיךרטו כו' כמ"ש ז"ל דהקורארטז עמ' 474 ּ בתורה קורא בשמותיוריז ממש כו', וע"כ גזרו אומר דיפה שעה א'ריח בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, דגם שחיי העוה"ב נמשך מבחי' התענוג הפשוט שלמעלה מחכ' ורצון דמע"ב ונק' עדן (שנק' שעשועי המלך כו', אבל שעשועי' שבתורה יותר עצמיי'ריט כו') מ"מ המצוה עצמה גבוה יותר כמא' דשכר מצוה מצוהרכ עצמה וכידוע דהעוה"ב נברא ביו"דרכא לבד וכמו שאנו או' אין זולתך מלכינורכב לחיי העוה"ב כו' (וזהו שארז"ל דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכו מחילרכג כו' לפי שעולי' ע"י לבוש דאור דתורה למעלה מחיי העוה"ב באמתת מהו"ע ית' ממש שאין לו שיעור למעלה כו' למעלה הרבה מבחי' העדן דעוה"ב כמ"ש במ"א). וראי' ממ"ת ש[ב]תחלה ראו וינועו ויעמדו מרחוק ואח"כ קיבלו התורה פב"פ ולא נתבטלו ממציאותם כי נדבקו נשמתם ע"י אור פנימי' די' הדברות במהו"ע ית', ואע"פ שעכ"ד פרחה נשמתןרכד כו' הרי בחי' טל דתורה החי' אותםרכה כידוע, וגם עכשיו שדבריו חיים וקיימים בעסק התורה יחי' האדם במעלה ומדרגה גבוה הרבה יותר מדביקות הנשמה באה"ר בתענוגי' במס"נ בק"ש ותפלה מטעם הנ"ל וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור