ולהבין בתוס' ביאור
רמח, ב
השכלי' בענין התוקף וחוזק כחן שמדות הטבעי' חזקי' ותקיפי' בכחן הרבה יותר ממדות השכלי', אע"פ שלכאורה דבר זה כפלא יחשב מאחר ששרש א' להן בעצם הנפש מפני אהבת עצמ[ו] כנ"ל. אך הענין הוא לפי שכח השכל המתפשט במדות הטבעי' כמו שיגזור השכל לאהוב דבר מפני שהשיג[ו] באיכות טובו, הנה השכל הזה שולט ומושל על ההתפעלו' האהבה לדבר ההוא עד שלא יתפעל רק במדה הקצובה רק לפי אופן הוראת השכל בלבד ומה שישיג ויגזור השכל הפכו לשנוא הדבר ישנאנו וכן להיפך משנאה לאהבה כו'. ונמצא אין המדות גומרי'סג ונמשכי' אחר השכל בתוקף וחוזק כלל, כי עיקר תוקף ותגבורת הכח ההוא הוא כח העמדה על מקומו וטבעו בבל ישונה ולא יכוף א"ע כמו האר[ז] שמושרש [בארץ] בעומק שלא יזיזוהו כל הרוחות שבעולם משא"כ הקנה הרך כו'. אבל המדות הטבעי' הן תקיפי' וחזקים הרבה יותר עד שלא יחלשו כחן וטבען משום דבר, גם מפני השכל שיחייב היפוכו אין להשכל שליטה עליהן כלל וכלל, כידוע שטבע האכזריות או טבע הרחמנות לא יועיל כח השכל כלל לבטלם מעיקרם, כי גם שהשכל מחייב להכות ולענוש את הרשע מ"מ טבע הרחמנות עושה פעול[תו] ולא יכול להכות[ו] כו', וכן מי שיתאוה מאכל ברעבותוסד אין השכל מועיל לבטל הרעבון וכיוצא (רק להשתיק כח התפשטותם יש בכח השכל כו' וזה נק' לאכפיי' כו' ולא לאתהפכא כו' כידוע). והיינו שאמרו לעולם יהא אדם רך כקנהסה רקסו במדותיו להכניעם תחת ממשלת השכל ולא יהא קשה כארז במדת הטבעי' כו', וא"א לומר ששרש המדות הטבעי' יותר מגיעים בעצם הנפש משרש המדות השכלי' אחר שמבואר ומובן למעלהסז מכל הנ"ל דשרש ב' המדות הללו תלוין באהבת עצמו, ואין השכל רק כח המברר ומבחין איזה דבר לאהוב ואיזה לשנוא כו'. אלא בהכרח לומר בטעם חיזוק ותוקף המדות הטבעי' ממדות השכלי' לפי שהתפעלות המדות הטבעי' הן התפעלו' הנפש בפנימיותו יותר ע"כ אין בכח השכל להטותם מהיפך להיפך כלל כנ"ל, משא"כ המדות הנמשכי' ע"פ השכל אע"פ שהם ג"כ מצד שרשם בעצם הנפש, אבל אין ההתפעלו' עצמו' הנפש כ"כ ע"כ יש בכח השכל להטותם כפי שיגזור כו'. וכנראה בחוש שכאשר השכל יחייב לאהוב דבר מה [ב]מהרה וב[נ]קל תבטל, אבל כשהטבע יחייבו לאהוב לא עמ' שסג ּ תבטל לעולם, לפי שמה שהשכל יעורר את האהבה היא באה רק לפי כח השכל ולא בכח עצמי' טבעה, משא"כ כשעצמי' הטבע מעורר לא יפול בה שינוי וביטול [כמו שאין שינוי וביטול ל]עצם הנפש. ומכ"ז הוראה גמורה מה שיש הפרש בין מדות הטבעי' למדות השכלי' הגם שהשכלי' ג"כסח מפני אהבת עצמו היינו מפני שאין אהבת עצמו שבמדות השכלי' שנמשכה ונתעוררה ע"פ השכל ערך כלל לגבי הארת עצמי'סט שמצד טבעי' העצמי' והוא ג"כ ענין אהבה הטבעי' מפני שאוהב א"ע כו' (כי גם באהבת עצמו יש ב' מדריגות, הא' מה שהשכל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור