הוא אהרן ומשה
עח, ב
שברצון ותענוג עצמי למעלה מן הטעם ודעת לגמרי ונק' אה"ר בתענוגי' כידוע, והוא אות א' דאהרן אותיות פלאשצה שמופלא ומובדל מן השכל וטעם לגמרי כו'. ואהבה זוטא היא האהבה שנולדה מן השכל והתבוננו' אלקות בטוב טעם ודעת כל חד לפוש"דשצו בבחי' חו"ב שבנשמה כו' שיכלה כחה מיד בכלות התפעלות השכל וההשגה כידוע, אבל בחי' אה"ר הנ"ל לא תתבטל ולא יכלה כחה לעולם להיותה באה מעצם הרצון שבלתי מורכב בדבר מה כו' שכל עצם אינו משתנהשצז כלל. וזהו ענין הר ההרשצח הר ע"ג הר עד"מ הר הגשמי שהוא צומח שבדומם, אבל לגבי הר העליון גם הוא כדומם יחשב לפי שהוא נק' שטח ומישור לגבי הר העליון שעלי', כך גם העולה בהר ה' באה"ז הנ"ל עדיין נק' [בחי'] דומם עפר לגבי בחי' אה"ר הנ"ל שהיא למעלה הרבה מובדלת מן התפעלות השכל מפני שצריך לעלות אלי' בביטול ההשגה והטעם לגמרי כאלו לא נתפעל כלום מצד הטעם כו', ע"ד דוגמאשצט כאשר אדם חפץ בדבר מה מצד טעם שיש לו יבוטל הרצון שמצד הטעם כשבא לכלל רצון ואה"ר בלא טעם כלל כו'. וכמו נשמות בג"ע הגם שנהניןת מזיו השכינה בטעם והשגה כשבאים ועולים לפני ה' ממש בהשתחווא' וביטול עצמי מביטולתא כל התפעלות השכל והשגה הראשונה כענין מה פשפשתתב כו', כאדםתג שרוצה ליכנס אל המלך שיש בו ביטול מצד הטעם אך כאשר בא לפני המלך שבטל בעצם בלא טעם הרי נעשה כאבן דומם ממש כו' וד"ל. וזהו שאמר אברהם אוהבי ורחימא דמלכא ואנכי עפר ואפרתד כו' שנעשה התפעלות אה' שלו בטעם והשגה בבחי' דומם עפר ממש בהגיעו לבחי' אה"ר בחי' רב חסד הנ"ל. ולכך ציוה ה' שיאסף אהרן אל עמיו בה"ר הה"רתה דוקא עמ' קיד ּ לפי שזהו עצם שרש מדרגתו למעלה (בבחי' רב חסד דא"א ד[בי'] אחיד אבאתו כו'). ואמנם מבחי' אה"ר הנ"ל נמשך ומתאחד בהתלבשות בחכ' שהוא בחי' כח מ"התז וכמ"ש והחכ' מאין תמצאתח מאין העצמי דרצון הפשוט נמשך לבחי' יש להיות בחי' הביטול בעצם [גם] בחכמה למעלה מן השגה וטעם כמו ונחנו מ"התט בהעדר הרגשת עצמ[ו] לגמרי כו' שנק' ביטול היש עכ"פ ומשם נמשך לבינה והשגה כידוע. וזהו פי' אות א' דאהרן כידוע דאות אל"ף בהיפוך אותיות פלאתי, דפנימי' כ"ע שהוא בחי' ביטול הרצון הפשוט ועצמי נק' פלא*411 נבדל ומופלא מן ביטול החכ', ואמנם כאשר נמשך ומתאחד ומתחבר בחכמה כח מ"ה להיות ביטול היש לגמרי נק' אלף לשון
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור