וירא ישראל את היד הגדולה
קנו, ג
אחר תשלום הכוונה בבירורי' דרפ"ח כו', והיינו מה שיהי' יתרון מן החשך העליון דתהו כמו קודם השבירה כו' וכמ"ש אז יאמרו בגויםשיז דוקא הגדיל ה' כו' והיינו ענין טעמים וסודות התורה שיתגלה אז לקטן כגדול כו' (וזה יהי' יותר גבוה מבחי' העבודה דאדה"ר בג"ע לעבדה ולשמרהשיט קודם חטא עה"דשיח כו' מצד שיהי' יתרון האור מן הבירורי' דעה"ד כו', וז"ש שיעשה סעודה לצדיקי' מלויתן ושור הברשכ כו' וכה"ג כידוע וד"ל). והוא בחי' כתר ש"ט דמשיח שא' בו וגבה מאד לפי שהקים עולה של תו"מ דהיינו שהקים דבר ה' שבא במצות לברר בירורי' דעה"ד ע"י עול תורה ביראה בקבלת עומ"ש שלימה במל' דא"סשכא כמו שהוא למעלה בהעלם דפנימי' הכתר שנק' תר"ך עמודי'שכב כו'. וזהו ישכיל עבדי כמו שחכמתו עמדה לו לתקן דבר המקולקל כמ"ש לעשות לתקןשכד רפ"ח, וז"ש ורוח אלקי' מרחפת רפ"ח מ"תשכה שזהו רוחו של משיח שנק' עובד אלקי' בחי' ב"ןשכו כו'. עמ' ריט ּ אבל מדרגה הב' במצות הוא מצד עצם מעשה המצוה לבד גם שלא בכוונה וטעם וסוד כמ"ד מצות א"צ כוונה כלל והיינו לא בשביל בחי' תיקון ובירור דרפ"ח כו' כלל אלא רק מפני שא' ונעשה רצונו לבד שזהו שכזרק מצד עצם הרצון שאין טעם לרצון כלל אפי' טעם כמוס כנ"ל, והוא בחי' הרצון והתענוג הפשוט שבשעשועי' העצמי' שלא יוכל לבא בהתלבשות והרכבה בטעם וסוד לברר בירורים וכה"ג שזהו המצוה עצמה אע"פ שנעשי' בלא אוי"ר שמלובש בה מעצמות הרצון הפשוט שנק' כתר שבכתר שלמעלה מחכ' שבכתר בכלל, וזהו כתר דנעשה שבמ"ת כו' והוא שם הוי' שבעצמות א"ס ממש שיתגלה לע"ל [ב]עוה"ב (דמצוה בחילוף דא"ת ב"ששכח הוא שם הוי') ונק' מצות הוי' ממש שלמעלה מבחי' הבירורים לגמרי (והוא העוה"ב שהוא למעלה מבחי' הבירורי' שהוא יום הז' דשבת שנק' ברכת ה' תעשירשכט שלא ע"י עבודה ותיקון כלל, משא"כ בימות המשיח שבא ע"י הבירורים דשם ב"ן כמ"ש הקים על בעול מ"ש שנק' מצות המלך אע"פ שיתעלה לבחי' מל' דא"ס שהוא ההתנשאות שמצד עצמו אין לזה ערך כלל לבחי' השעשועי' העצמיי' מצד עצמו' א"ס ב"ה ממש שלמעלה הרבה מבחי' התענוג שבמדת מל' דא"ס כמ"ש לך ה' הממלכהשל כו' וד"ל).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור