והתפשטות (ואפי' עולם הנאצל מאחר שגם הוא בא ע"י צמצום ודילוג הערך מעצמו' המאציל דלאו מכא"מ כללסב ובו א'סג ע"ס בלי מ"ה בלי מהותסד רק כניצוץ מן השלהבת וכה"ג גם זה צ"ל ע"י ד' אותיות דשם הוי' בכל ספירה וספירה כידוע), אבל יש עוד שם הוי' שלמעלה מזה שאינו נק' הוי' ע"ש התהוות דבר מה כלל ככח האלקי בעולמות כנ"ל, אלא הוא רק בבחי' ההעלם בעצמו' המשפיע ממש טרם שמהווה עדיין שום דבר וקודם שיבא לכלל צמצום בעצמו להיות בבחי' כח הפועל בנפעל כו' וע"ז א' כי הוא צוה דהיינו ברצונו הפשוט והקדום כתי' בראשית בקדמין ברא, ואז ונבראו בשם הוי' ממילא כנ"ל.
וביאור הענין הנה ידוע שעיקר המקורסו להשתלשלו' העולמות הוא בחי' הרצה"ע ונק' רצה"פ כמ"ש כד סליק ברעותי'סז למברי עלמא, וכמו"כ כשעלה ברצונו הפשוט להאצילסח כו', ורצון זה הוא בבחי' ההעלם עדיין בעצמות המאציל ונק' רצון המוחלט וכאשר יוצא לגילוי מהעלם העצמו' ממש גם טרם שבא הרצון לפ"מ יש בזה ד' אותיות דשם הוי' ממש כמו שיש ד' אותיות דהוי' בגילוי השפע מן המשפיע להיות התהוות העולמות מאין ליש כנ"ל, וכאשר יצא מן הרצון הזה לגילוי אורסט להשפיע ממש זהו רק שיצא מן ההעלם וכח אל הפועל בהתגלות לבד, שהרצון אע"פ שבא בגילוי מהעלם עצמותו ממש הי' בהעלם בלתי בא לידי פ"מ עדיין אמנם כשבא לידי פ"מ אין כל חדש בפרט שבו רק כפי שעלה ברצונו תחלה ממש בלי תוס' ובלי מגרעת כלל, וזהו שאו' ברוך שאמר והי' העולם, פי' שאמר ברצונוע ומחשבתו ואח"כ ממילא יצא לגילוי בהתהוות ממש מאין ליש בלי שינוי כלל וזהו והי' העולם ממילא, וזהו כי הוא ציוה ברצונו תחלה ונבראו מאין ליש ממילא כמו שמוציא אדם מחשבתו ורצונו מן ההעלם לגילוי בלבד, וזהו ענין ב"פ הוי' כנ"ל (וז"ש בזהר בריש הורמנא דמלכאעא גליף גליפו כו' כמשי"ת). ויובן זה עד"מ אדם שחפץ ורוצה לבנות בנין גדול או לצייר דבר מה או לכתוב דבר וכיוצא שבודאי תחלה עולה במחשבתו ורצונו איכות אופן ציור הבנין בכל פרטיו באיזה אופן יהי' בנין חדריו ועליותיו וכן באופן פרטי מעשה הציור והכתב וכיוצא וכפי האופן שעולה ברצונו ומח[שבתו], כן ממש יבא לגמור זה בפועל ובגילוי, וא"כ הרי אין כל דבר חדש בזה כלל אלא רק במה שהוציא מכח אל הפועל בלבד אבל עצם גופו של אופן הבנין או הציור וכתב עמ' ריא ּ אין בו חידוש שכבר הכל הועלה בכל פרטיות ברצון ומח' בתחלה דסוף מעשה עבמח"ת,
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור