תפול עליהם אימתה ופחד
קפח, א
כל עלול ש[ב]עודנו במקורו בעילה לא ניכר במציאות יש [ודבר מה] כלל וכלל כידוע וד"ל. וביאור ענין זה הנה יובן מכל המשלים הנ"ל בענין ב' בחי' אין שמן העילה לעלול שנק' יש העליון ויש התחתון שא"א להיות התהוות היש התחתון כ"א באמצעות ב' בחי' האין הממוצע כנ"ל, והטעם [הוא] בדרך קצרה לכל הנ"ל [מפני] שא"א להיות התהוות היש מיש כ"א ע"י ממוצע דבחי' [אין ב]ב' אופנים הנ"ל, והעיקר הוא לפי שלא יוכל להיות התהוות היש במהות נבדל הערך לגמרי רק ע"י ב' אופנים דאין הנ"ל, הא' בחי' האין הא' שהוא בא מיש האמיתי שזהו מיש לאין עמ' רסח ּ הרי פי' אין זה היינו שהוא כאין ואפס וכאילו איננו במציאות וכלא ממש חשיב לגבי העצם דיש האמיתי כו' שזהו בבחי' הביטול והצמצום בתכלית דהארה וזיו שבטל במאור ולא ניכר במציאות כלל, ולא שיהי' בחי' אין זה בחי' מהות ומציאות דבר מה להיות מקור לשלמטה ממנו כלל, להיותו קרוב מאד לגבי מקור העצמי אז יוכל שיתבטלקפב [כ]אין ממש ולא יוכל להיות בחי' משפיע אף בהעלם עדיין כו'. אך בחי' אין [זה] עצמ[ו] כשנעשה בריחוק מקום מעט מן המקור העצמי אז יוכל להיות דוקא מקור משפיע למטה והוא לבחי' היש הב' המוגבל במציאות ולהיות נק' אין של היש. ופי' אין זה לא שכאין וכל"ח, אלא אדרבה [הרי] הוא מקור ומשפיע עכ"פ, רק מפני שהוא בבחי' ההעלם איננו נראה ומושג למטה במקבל כלל כי השפעתו הוא בבחי' ההעלם (כמעיינות שנמשכי' בהעלם לנחלים כמשי"ת) נק' בשם אין ע"ש בחי' ההעלם שאינו ניכר במציאות למטה, אבל בחי' העלם הזה הרי הוא בחי' שרש ומקור למה שיכול להיות ממנו דוקא התהוות בחי' יש גמור כנ"ל וד"ל. ולפ"ז הרי מובן דאע"פ דב' הפי' דאין הזה הממוצע בכלל הן כמו ב' הפכים, דאין הא' כאלו איננו וכל"ח ואין הב' הוא שרש ומקור הנעלם עכ"פ להיות יש כו', מ"מ ב' בחי' אין הללו עולין לכוונה א' כי בחי' אין זה עצמו שה[י'] בבחי' ביטול המציאו' לגמרי הוא עצמו שנעשה בחי' מקור ושרש ליש המוגבל כו'. והענין הוא לפי שכל עיקר בחי' אין זה הנק' ממוצע בין יש העליון לתחתון אינו רק כדי שיוכל להיות התהוות יש מוגבל בשינוי המהות בפ"ע מיש העליון העצמי, והיינו ע"י שיתרחק התהוות מציאות היש שנק' עלול מן העילה כי בקירוב לעילה בטל הוא ונכלל בביטול גמור בעילה ולא יוכל להיות מציאות היש בפ"ע כלל כנ"ל. ויש בסיבת בחי' הריחוק הזה ב' דברים, הא' שתחלה יהי' הארה דבחי' האין הא' שזהו מיש לאין דכל"ח שזהו מצד שהוא קרוב עדיין להעילה הרי הוא בטל במציאות כאלו אינו ממש כנ"ל, והב' כאשר הארה זו עצמו שהיא בבחי' ביטול יהי' בריחוק מקום אח"כ ויהי' נעשה בחי' מקור ושרש להיות בבחי' אין של היש שאז יוכל להיות מציאות יש ממש, אבל אם לא ב' סיבות אלה שהוא מיש לאין בתחלה ואח"כ מאין בהעלם ליש א"א שיהי' מהות יש גמור במוגבל מיש אמיתי כלל כנ"ל וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור