ולהבין בתוס' ביאור
רנ, א
אדם לארבעתןקמד, וגם ידוע בד' מחנות שכינהקמה מחנה מיכאל במדריגת האהבה ומחנה גבריאל במדריגת היראה כו' כולם מקבלים מבחי' המל' ונק' י"ב בקר והים עומד עליהם מלמעלהקמו כו', והאיך יהי' בכוחם לרומם ולהעלות למקור חוצבם כו'. אך הענין ידוע שזהו כמו [למשל המאכל שמחי' לאדם הגם שהמאכל בחי' צומח כו', אך לפי ששרש] המאכל נמשך מבחי' התהו רק שנפל בשבה"כ למטה מאד כו', וכך [בחי'] החיות שבמרכבה [ש]הם בחי' עמ' 732 ּ [ה]תהו רק שנפלו למטה בשבה"כ ונתגשמו. והמופת לזה ממה שאנו רואים בטבע מדות החיות והבהמות שהן תקיפים וחזקים הרבה יותר מן מדות שבאדם כנ"ל בענין מדות הטבעי' שבבהמה כו', וגם בחי' המדות שבחיות שבמרכבה הם תקיפי' וחזקים מאד כי פני ארי' רק בחי' חסד בל ישנה תפקידו [לגבו'], ובחי' פני שור מהשמאל רק בחי' דין [וגם] לא ישנה תפקידו לעולםקמז כו', וכן בד' מחנות מחנה מיכאל באהבה רבה בהתפעלות חזקה מאד כמו אהבה טבעי' הנ"ל וכן מחנה גבריאל ביראה גדולה כ"כ עד שמזיעתן של חיותקמח כו'. והיינו מפני ששרשם מאורות דתהו ולכך יש ביכולתם להעלות לבחי' אדם שעל הכסא למעלה מעלה מבחי' אדם כנ"ל וד"ל.
ומעתה יובן ג"כ טעם ענין צדקת פרזונו שהוא ע"י הצדקה דוקא כנ"ל, דהנה בצדקה כתי' צדקה תרומם גויקמט פי' הפסוקקנ הפשוט היינו הצדקה תרומם לבחי' נוגה דעשי' שנק' גויקנא כו'. וביאור הדבר הנה ארז"לקנב דבחי' נוגה הוא להט החרב המתהפכתקנג משום דמתהפך פעמים לטוב ופעמים לרעקנד וכשא'קנה הזהר דהאי נוגה מפתת לאתתאקנו ונטלת נהורא כו', פי' כי ע"ס דקדושה הם אורות עליונים שהם בבחי' אין דהיינו שהם בבחי' ביטול והתכללות ליכלל בעצמו' המאציל משום דאיהו וחיוהי חדקנז בבחי' אין אמיתי כו'. אבל ע"ס דקליפה את זה לעו"זקנח עשה [ה]אלקי' שיהי' דוקא בחי' יש ודבר נפרד כו' היפך בחי' הביטול כו', כמו ע' שריםקנט דקליפה שיודעים את רבונם ומכוונים למרודקס לעשות א"ע ליש ודבר כו' כמו שר של מצרים שא' לי יאוריקסא ואני עשיתניקסב כו' כמו שאמרוקסג הגוים ידינו רמה ולא ה' פעלקסד כו' כחי ועוצם ידיקסה כו' וכיוצא. והממוצע ביניהם הוא בחי' נוגה, שהגם שהוא יש ו[דבר] נפרד לעצמו הוא מתבטל לפעמים לקדושה. ודוגמא לדבר זה אנו רואים בדצ"ח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור