היא בתכלית העילוי עד תחלת המח', כי לזה הי' כל עיקר כוונת תחלת המח' לברר ולהפך חשוכא לנהורא (ויש עמ' שנט ּ בפי' שקמתי דבורה להקים ולרומם גם לבחי' בינה דאצי' שנק' ג"כ דבורה, כי ה"ג מנצפ"ך דמל' נמשכים מה"ג מנצפ"ך דאימאנ עילאה כמ"ש כאמה כבתהנא וכמאמר דאימא אוזיפת מנהא לברתאנב כמ"ש בזהר תרין נוקבין פריש שלמהנג מלכא בשיר השירים אתי מלבנון כלהנד כו', והן ב' ההי"ן דשם הוי'נה שנק' אימא עילאה ואימא תתאה או אלקים עילאה ואלקים תתאה כידוע. והיינו מטעם כי א"ח דמלכא נעשה ע[ט]"ב בבחי' ס"ג דבינה לאחר הבירור כנ"ל וכמ"ש בזהר ע"פ ביום ההוא יצאו מ"חנו מירושלים חצים כו' דמסגי איתנז חלבא כמ"ש במ"א, וא"כ ממילא בהקמת המל' נעשה בחי' הקמת המח' אימא עילאהנח והקמתה ועליתה בבחי' אהי' [דכת"ר]נט כמ"ש אהי' אשר אהי'ס וד"ל).
שקמתי אם בישראל פי' שקמתי הב' לכאורה קאי על הקמת עצמה וא"כ קשה למה לה לכפול דברי', אך באמת דשקמתי [זה] הב' קאי על הקמת אם בישראל ומילתא באפי נפשה היא, וה"ק שקמתי דבורה, בעל[י]ות המל' לתחלת המח' שבעצמו' כנ"ל ואז נמשך מדריגת העלאה זו מצד הבירורי' דרפ"ח להיות הקמה שני' והיא הקמת אם בישראל. וענין הקמת אם כמ"ש כי אם לבינה תקראסא וכידוע שבחי' בינה נק' אם הבניםסב והיינו עד"מ השכל וההתבוננו' שממנה [נולדו] המדות אהוי"ר כידוע, אך ענין הקמת אם הבנים היא בחי' בינה שבכתר. כי הנה אנו רואי' בחוש שא"א שיבא בהתפעלו' אהוי"ר כמו שהוא בשכל עצמו רק [ב]בחי' מקיף חופפת על ההתפעלו' וז"ש על גוזליו ירחףסג דאימא פריסת גדפהאסד, וזהו ופרוס עלינו את סוכת שלומךסה, ועד"מסו [בחי'] מקיפים דסכך כו'. ומה שבא ממנה בגילוי בהתפעלו' נק' [ש]די אמיסז כמ"ש במ"אסח בענין אלד"ד ומיד"דסט והיינו בינה ליבאע שע[ש]ה דדים במקום בינהעא כו', אך בחי' מקיף זה כשבא לידי גילוי זהעב זהו מ"ש שקמתי אם בישראל, דהיינו כאשר בחי' בינה אם הבנים עולה בבחי' בינה שבכתר אזי גם ההתפעלו' של המדות מקבלים כל מרחב ההשגה בלי העלם כלל כו'. ויובן דבר זה [למטה] בעבודת ה' בהתפעלו'