ולהבין בתוס' ביאור
רמז, ד
מציאותם מהעלם לגילוי, כי מדת החסד כבר ישנ[ה] במציאות בטבעה כו' כנ"ל. אך ע"י השכל והטעם אשר יגזור לטוב ולחסד הנ"ל יעורר וימשיך למדת החסד והטוב להטיב כו'. וכן להיפך ע"י השכל שיגזור לדין ועונש יעורר למדה"ד שכבר ישנה במציאות בטבע ואין השכל רק כמו איש המראה לזולתו מקום שישכון בו, כך השכל אינו אלא מראה מקום למדה דהיינו באיזה אופן תתלבש ותצא ל[ידי] גילוי אם כך או כך. כי עצם הטוב והחסד שבטבע הטוב הוא [רק] כח פשוט וע"י השכל יצוייר ויתלבש בכמה אופנים שונים לפי אופן הוראת הטעם והשכל, נמצא שאין בו חידוש בעיקר המציאות של המדות גם במדות השכלי' רק שמתנהגי' ע"פ השכל כו'. וא"כ בהכרח לומר שאין המדות נק' תולדות השכל כי התולדה בעצם הוא התהוות השפע מחדש כו', אלא צ"ל שהמדות עוברות דרך השכל מן ההעלם לגילוי שהרי אנו רואים שהשכל מעביר אותם ממקום למקום לכל אשר יגזור, ונמצא שהשכל נק' מעביר של המדות מפני שהמדות עוברים דרך השכל אבל אין זה רק דרך מעביר בעלמא ולא שהשכל מחדש תחלה התהוות מציאותם כו' וד"ל.
והנה יש שני מיני מופתים לדבר זה הא' מה שאנו רואים שיש מדות לתינוק ולבהמות וחסרי דעת ושכל א"כ בהכרח שיש למדות שרש מיוחד בעצם הנפש זולת השכל, וא"כ גם בגדול שמדותיו מתנהגים ע"פ השכל ודאי יש להם שרש מיוחד בעצם הנפש כנ"ל. והב' הוא בהקדים שרש מהות המדות, והוא כמו מדת האהבה שהאדם אוהב איזה דבר מה הנה העיקר בזאת האהבה אינו אלא אהבה שאוהב א"ע בלבד, והכולל לכל מיני אהבות הוא רק אהבת עצמו בלבד. כי הרי מה שאוהב עמ' שסב ּ הדבר כמו הממון וכיוצא, עיקר ההתפעלו' האהבה אינה אלא שיהי' הממון שלו ויהי' מונח בכיסו אבל הממון של חבירו שלא יבוא לידו אינו מתפעל לאהוב אותו כלל, כי תאוות הממון להיותנו אצלו הוא לטובתו והאדם אוהב א"ע אהבה כללי' ומכוון הכל לטובת עצמו, ע"כ כ"זנז שיאהב אינו אלא כשהוא לטובת עצמו בלבד ולא בשביל דבר הנאהב מצד עצמו גם כשלא יהי' לטובתו כלל, וע"כ לא יאהב דבר שיהי' רק לטובת אותו דבר בלתי שיתוף טובת עצמו. וכנראה בחוש הטבע שמטבע האדם לחפוץ ולאהוב כל דבר הנחמד למראה שיהי' אצלו דוקא, והיינו לפי שכללו' הסיבה לכל מיני אהבה הוא רק מה שאוהב א"ע. והמופת לזה ממה שאנו רואים שכאשר ירגיז אדם על נפשו וימאס בחייו מצד איזה דבר חול[י] הנק' מרה שחורה וכיוצא לא ישתוקק לשום דבר, גם למאכל ערב או בגדים ואבנים טובות ולא יחפוץ אהבת אהובים לו כאשתו ובניו מפני שאינו אוהב א"ע, וכל מה שיאהוב א"ע יותר יהי' בעל תאוה להתאוות לדברים הטובים לו וכל שמופשט יותר מאהבת עצמו מופשט יותר מתאות דברים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור